וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא יְהֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ׃

משה אומר לעם לזכור את היום הזה שיצאו ממצרים מבית עבדים, כי בחוזק יד הוציאם ה׳, ולא ייאכל חמץ. רש״י מבאר ש״זכור את היום הזה״ מלמד שמזכירים יציאת מצרים בכל יום. אבן עזרא מסביר שביום חמישה עשר אמר משה ״זכור״, וכי ״מבית עבדים״ פירושו שהמצרים העבידו אותם כאילו היו עבדיהם, ומביא שבמקום אחר נאמר ״מכור הברזל״ מפני שהמצרים חזקו עליהם וה׳ הוציאם בחוזק יד מן החזקים. הפסוק מדגיש את חובת הזיכרון התמידי של יציאת מצרים ואת איסור החמץ, וקושר בין שחרור מן העבדות לבין מצוות המצה כזכר לגאולה.