שְׁמוֹת י״ג · ד׳

בחדש האביב. וְכִי לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִין בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם, רְאוּ חֶסֶד שֶׁגְּמַלְכֶם, שֶׁהוֹצִיא אֶתְכֶם בְּחֹדֶשׁ שֶׁהוּא כָשֵׁר לָצֵאת, לֹא חַמָּה וְלֹא צִנָּה וְלֹא גְּשָׁמִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר, "מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" (תהלים ס"ח) - חֹדֶשׁ שֶׁהוּא כָשֵׁר לָצֵאת (מכילתא):

יוֹמָא דֵין אַתּוּן נָפְקִין בְּיַרְחָא דְאַבִּיבָא:

היום. הזכיר בתחלה ולא יאכל חמץ, וככה תעשו לדורות, כמו שעשיתם ביום שיצאתם, וכאשר היה זה בזמן שהאביב נמצא ככה תעשו בכל שנה בעת המצא האביב בארץ ישראל, זהו האביב שעורה ופי' אביב כמו בִכּור, כי הוא מגזרת אב, שהוא כמו ראשון לאשר הוליד, או חכם לתלמיד שלמד, וכתוב כי השעורה אביב (למעלה ט לא), והעד שאמר בחג שבועות בכורי קציר חטים (למטה לד כב):

האביב - ביכור ובישול תבואה. כמו: עודנו באבו לא יקטף. באבי הנחל. הדגש [בבי"ת] במקום אות בי"ת החסירה.

הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב. בָּזֹאת הַשָּׁנָה קָרָה שֶׁיִּהְיֶה חֹדֶשׁ הַלְּבָנָה בִּיצִיאַתְכֶם בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, לְפִיכָךְ שְׁמוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה וַעֲשׂוּ עִבּוּר הַשָּׁנָה בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה לְעוֹלָם זֶה הַחֹדֶשׁ בָּאָבִיב שֶׁבּוֹ תַּעֲשׂוּ זֶה הֶחָג.

היום אתם יצאים אזכור קאי זכור את היום הזה אשר אתם יוצאים בחדש האביב.