עבד איש שנקנה בכסף, לאחר שימולו אותו, יאכל מן הפסח. רש״י מביא מחלוקת תנאים: לדעת רבי יהושע מילת העבדים מעכבת את האדון מלאכול בפסח, ולדעת רבי אליעזר אינה מעכבת, ומבאר את הדרשה מן ״אז יאכל בו״. אבן עזרא מסביר ש״ומלתה אותו״ הוא לרצונו, שישוב לדת ישראל אם הוא בן מצווה, וכי משפט מקנת כסף ויליד בית שווה, אלא שהכתוב דיבר בהווה. הפסוק ממשיך בהלכות אכילת הפסח, וקובע שגם עבד כנעני שנימול ונכנס תחת כנפי ישראל נמנה על אוכלי הקרבן. המילה היא התנאי להשתתפות בסעודת הפסח.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור
ומלתה אתו אז יאכל בו להביא את שנתקיימה בו מצות מילה אפילו שעה אחת אפי׳ חזר הבשר וחפה העטרה אינו מעכבו מלאכול בפסח ובתרומה, ועל זה נמנו רבותינו בלוד ואמרו אינו חוצץ לטומאה.