וְאִם יִמְעַט וְגוֹ׳. הַכָּתוּב יִתְיַשֵּׁב בֵּין לְדַעַת רַבִּי יְהוּדָה וּבֵין לְדַעַת רַבִּי יוֹסֵי, שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (מכילתא; פסחים צט,א). לְרַבִּי יְהוּדָה שֶׁאָמַר צָרִיךְ שֶׁיִּשָּׁאֵר אֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה רִאשׁוֹנָה, יְדוּיַּק אָמְרוֹ יִמְעַט הַבַּיִת, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּתְמַעֵט מֵהַחֲבוּרָה וְלֹא כָּל הַחֲבוּרָה. וּלְרַבִּי יוֹסֵי שֶׁאָמַר שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ הַפֶּסַח כְּמוֹת שֶׁהוּא, יְדוּיַּק אָמְרוֹ מִהְיוֹת מִשֶּׂה, שֶׁמְּעַט שֶׂה יִתְמַעֵט מִמְּנוּיִים וְעָלָיו הוּא הַהַקְפָּדָה שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בְּלֹא מְנוּיִים, וְהַכָּתוּב שָׁקוּל הוּא.
עוֹד נִרְאֶה שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ שֶׁיִּהְיֶה הַשֶּׂה מוּעָט לְאוֹכְלָיו, כִּי כַּזַּיִת בָּשָׂר יִמָּצֵא בּוֹ לְרַבִּים שֶׁיִּהְיוּ בַּחֲבוּרָה.
אוֹ יִרְצֶה, כִּי בִּרְכַּת הַקֹּדֶשׁ מְרֻבָּה הִיא, וְיִמָּצֵא בּוֹ שִׁעוּר הַצָּרִיךְ לִמְנוּיָיו, וְלֹא יִמָּצֵא הַמִּעוּט אֶלָּא בַּבַּיִת שֶׁהֵם בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁלֹּא יַסְפִּיקוּ לְאוֹכְלוֹ.
לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים פח.) שׁוֹחֵט אָדָם עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְגַם עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, גַּם אָמְרוּ (פסחים פז:) אִם הִיא לְמוּדָה לָבֹא אֵצֶל אָבִיהָ אוֹכֶלֶת מִשֶּׁל אָבִיהָ לְצַד הֱיוֹתָהּ רְגִילָה לֶאֱכֹל שָׁם, וְהוּא אָמְרוֹ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, פֵּרוּשׁ עַל אוֹתָם שֶׁהֵם רְגִילִים לָבֹא אֶצְלוֹ לֶאֱכֹל וְסוֹמְכִים עַל שֻׁלְחָנוֹ לְפִי מַה שֶׁהֵם יִמָּנֶה עִמּוֹ וְשָׁם קָנוּ מְקוֹמָם.
עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (פסחים צ,א) שֶׁאוֹנֵן שׁוֹחֲטִין עָלָיו, הֲגַם שֶׁבִּשְׁעַת שְׁחִיטָה אֵינוֹ רָאוּי, כֵּיוָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכוֹל בַּלַּיְלָה שׁוֹחֲטִין עָלָיו, וְהוּא אָמְרוֹ לְפִי אָכְלוֹ, פֵּרוּשׁ הוֹלְכִין וְנִמְנִין בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה עַל שְׁעַת אֲכִילָה.
עוֹד יִרְצֶה לְפִי אָכְלוֹ, עַל פִּי מַה שֶׁשָּׁנִינוּ בִּפְסָחִים (פסחים צא,א) זָב וְכוּ׳ שׁוֹחֲטִין עָלָיו, וְגַם אָמְרִינַן הָתָם שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טְבוּל יוֹם וּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים, וְעוּלָּא אָמַר אַף עַל טְמֵא שֶׁרֶץ עַד כָּאן. וְהַטַּעַם הוּא כָּל שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכוֹל אֶת פִּסְחוֹ בְּעֵת אֲכִילָתוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ לְפִי אָכְלוֹ, פֵּרוּשׁ אֵין הוֹלְכִים בּוֹ אֶלָּא לְפִי אֲכִילָתוֹ שֶׁל פֶּסַח, וְכָל שֶׁבִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ הוּא רָאוּי לְאָכְלוֹ, הֲגַם שֶׁבִּשְׁעַת שְׁחִיטָה לֹא הָיָה רָאוּי, שׁוֹחֲטִין עָלָיו. וּלְפִי זֶה הוּא הַדִּין טְמֵא מֵת אִם הָיָה יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ חָל בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר, שׁוֹחֲטִין עָלָיו וְאוֹכֵל לָעֶרֶב.
וּמַה שֶׁאָמְרוּ שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וְהוּבָא בִּפְסָחִים דף צ,א סְבָרַת תַּנָּא שֶׁסּוֹבֵר כִּי ״וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא״ (במדבר ט:ו) יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁלָּהֶם הָיָה, וְאַף עַל פִּי כֵן נִדְחוּ לְפֶסַח שֵׁנִי, דַּוְקָא טֻמְאַת מֵת דַּחֲמִירָא, וְלָזֶה אָמַר (שם) ״לְנֶפֶשׁ אָדָם״, הֲגַם שֶׁלָעֶרֶב הָיוּ טְהוֹרִים. וּלְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי (שם) נוּכַל לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ טְמֵא מֵת שֶׁחָל שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר שׁוֹחֲטִים עָלָיו. וּמַה גַּם אִם טָבְלוּ וּכְדַעַת הַתּוֹסָפוֹת בִּפְסָחִים דף צ וּלְדַעַת הָרַאבַ״ד שֶׁהִשִּׂיג עַל רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ו׳ מֵהִלְכוֹת קָרְבַּן פֶּסַח, יְעֻיַּן שָׁם דְּבָרָיו, וְהוּא הַיּוֹתֵר קָרוֹב לִפְשָׁטָא דְּסוּגְיָא.
