שְׁמוֹת י״ב · ג׳

דברו אל כל עדת. וְכִי אַהֲרֹן מְדַבֵּר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר אַתָּה תְדַבֵּר? אֶלָּא חוֹלְקִין כָּבוֹד זֶה לָזֶה, וְאוֹמְרִים זֶה לָזֶה לַמְּדֵנִי, וְהַדִּבּוּר יוֹצֵא מִבֵּין שְׁנֵיהֶם כְּאִלּוּ שְׁנֵיהֶם מְדַבְּרִים (מכילתא):

דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש. דַּבְּרוּ הַיּוֹם, בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁיִּקָּחוּהוּ בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ:

הזה. פֶּסַח מִצְרַיִם מִקְחוֹ בֶעָשׂוֹר, וְלֹא פֶּסַח דּוֹרוֹת (פסחים צ"ו):

שה לבית אבת. לְמִשְׁפָּחָה אַחַת; הֲרֵי שֶׁהָיוּ מְרֻבִּין, יָכוֹל שֶׂה אֶחָד לְכֻלָּן? תַּ"לֹ "שֶׂה לַבָּיִת" (מכילתא):

מַלִילוּ עִם כָּל כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל לְמֵימַר בְּעַסְרָא לְיַרְחָא הָדֵין וְיִסְבוּן לְהוֹן גְבַר אִמָר לְבֵית אַבָּא אִמָר לְבֵיתָא:

דברו אל כל עדת בני ישראל. כי כל בני מצות חייבים:

ויקחו להם. מי שיש להם ממקנהו כי מקנה רב היה להם או יקנו, ויפת אמר כי מיום העשור יחלו להכין השה יום י"ד רק לא ידענו אם זו מצוה לדורות, או על פסח מצרים:

שה לבית אבות. אם הם מעוטים.

שה לבית. אם הם רבים ואחר שאמר שה לבית אבות אמר שה לכל בית ובית, ובתחלת זה הספר פירשתי בית:

לבית אבות - משפחות בית אחד רגילים לאכול יחד בבית אחד, כי הפסח לא יאכל בשני בתים. דכתיב: שה לבית בבית אחד יאכל.

בעשר לחודש הזה ויקחו להם יום שבת היה ולפי שעשו בו ישראל מצוה ראשונה כגון מקח הפסח בעשור נקרא שבת הגדול.

ויקחו להם איש שה ע״‎י שמזל טלה היה יראתם ובגללו היו עובדים לצאן אתם תקחו יראתם בידכם ולא תהיה בהם יכולת לעכב אתכם וילקו בחדש שמזלו טלה ולא יועיל לה.

שה לבית אבת אפילו אינם ממשפחה אחת והם בבית אחד יקחו להם שה.

שה לבית למצא יראתם בכל בית ובית.

דַּבְּרוּ וְגוֹ׳ לֵאמֹר. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״דַּבְּרוּ״ וְלֹא סָמַךְ עַל מַה שֶׁאָמַר בְּפָסוּק רִאשׁוֹן ״וַיֹּאמֶר ה׳ וְגוֹ׳ לֵאמֹר״, וְאִם לֹא הִסְפִּיק לוֹ תֵּבַת ״לֵאמֹר״ הָיָה לוֹ לוֹמַר ״דַּבְּרוּ״ קֹדֶם אָמְרוֹ ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה״, כִּי מִצְוָה זוֹ לְיִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹתָם נִתְּנָה, וְלָמָּה לֹא אָמַר קֹדֶם לָהּ ״דַּבְּרוּ״. עוֹד קָשֶׁה אָמְרוֹ תֵּבַת לֵאמֹר כִּי לְמִי יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל?

וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁבְּמִצְוָה זוֹ שֶׁל לְקִיחַת הַשֶּׂה יֵשׁ בָּהּ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת: אַחַת לְטוֹבָה, כִּי בָהּ נָשְׂאוּ רֹאשׁ וְרָאוּ אוֹתָם אוֹיְבֵיהֶם עוֹשִׂים בֵּאלֹהֵיהֶם שְׁפָטִים, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה טז,ג), וְהַשְּׁנִיָּה לְצַד הַמִּצְוָה כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְהָעוֹבֵר עָלָיו עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ. לָזֶה הֻצְרַךְ לוֹמַר דַּבְּרוּ וְגוֹ׳ לֵאמֹר, ״דַּבְּרוּ״ לְשׁוֹן קֹשִׁי, כְּנֶגֶד צֹרֶךְ הַדָּבָר וּגְזֵרַת מֶלֶךְ וּלְהַעֲנִישׁ עַל כָּל עוֹבֵר, וְ״לֵאמֹר״ אֲמִירָה רַכָּה, כְּנֶגֶד מַעֲלָה וְכָבוֹד אֲשֶׁר תַּשִּׂיגֵם בַּדָּבָר. וּלְצַד שֶׁבַּמִּצְוָה שֶׁצִּוָּה בִּתְחִלַּת הַנְּבוּאָה, שֶׁהִיא לַחְשֹׁב מִנִּיסָן, אֵין עֹנֶשׁ לָעוֹבֵר עַל זֶה כְּעֹנֶשׁ הַחוֹדֵל מֵעֲשׂוֹת הַפֶּסַח, וְלָזֶה לֹא אָמַר כְּנֶגְדָּהּ אֶלָּא ״לֵאמֹר״, אֲשֶׁר עַל כֵּן הֻצְרַךְ לַחְזֹר וְלוֹמַר ״דַּבְּרוּ״ כְּנֶגֶד מִצְוַת פֶּסַח, וְאָמַר עוֹד ״לֵאמֹר״ כִּי גַּם בָּהּ יֵשׁ מַעֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כַּנִּזְכָּר. וּבְדֶרֶךְ דְּרָשׁ צִוָּם לְהַנְהִיג אֶת יִשְׂרָאֵל בְּהַנְהָגַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, לְהוֹדִיעָם חֻקֵּי ה׳ וְתוֹרוֹתָיו וּלְהַנְהִיגָם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, וְלָזֶה אָמַר ״דַּבְּרוּ״ וְאָמַר ״לֵאמֹר״, פֵּרוּשׁ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְעֻלִּים, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיהו ג:י): ״אִמְרוּ צַדִּיק״ וְגוֹ׳.

עוֹד יִרְצֶה, כִּי מִתְּחִלָּה יְדַבֵּר אֶל הַזְּקֵנִים כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ לוֹ שֶׁכֵּן עָשָׂה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב (שמות יב:כא) ״וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְהוּא אָמְרוֹ דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר שֶׁיֹּאמַר לְהָעָם, וְהוּא גַּם כֵּן מַה שֶׁאָמַר שָׁם הַכָּתוּב ״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם״.

וְיִקְחוּ לָהֶם וְגוֹ׳. קָשֶׁה לָמָּה אָמַר ו׳ בִּתְחִלַּת עִנְיָן? וְאוּלַי כִּי רָמַז לַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בְּדִבְרֵי מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב ״מִשְׁכוּ וּקְחוּ״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה טז,ב) ״מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה זָרָה״ וְגוֹ׳, וְדָבָר זֶה לֹא נֶאֱמַר בְּדִבְרֵי ה׳, וְהִנֵּה מִדִּבְרֵי מֹשֶׁה נִשְׁמַע כִּי כֵן נֶאֱמַר לוֹ בִּנְבוּאָה, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְיִקְחוּ״ בְּתוֹסֶפֶת ו׳ רֶמֶז שֶׁקָּדַם דִּבּוּר, וּמַה הוּא ״מִשְׁכוּ״ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה.

עוֹד יִרְצֶה, לֶהֱיוֹת שֶׁאָמַר ״בֶּעָשׂוֹר״ - יָכוֹל לָקַח בֶּעָשׂוֹר יִשְׁחַט, לֹא לָקַח בֶּעָשׂוֹר לֹא יִקַּח בְּי״א בְּי״ב בְּי״ג, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְיִקְחוּ״ לְרַבּוֹת אַחַר כָּךְ. וּבַמְּכִילְתָא (שמות יב:ג) לָמְדוּ דִּין זֶה שֶׁל לְקִיחָה בְּי״א בְּי״ב בְּי״ג מִדִּין קַל וָחוֹמֶר, וְדָבָר הַבָּא בְּקַל וָחוֹמֶר אִם נִמְצָא לוֹ רֶמֶז בַּכָּתוּב נַסְכִּים לוֹמַר כִּי לָזֶה נִתְכַּוֵּן.

עוֹד יִרְמֹז בְּדַקְדֵּק עוֹד תֵּיבַת ״לָהֶם״. עוֹד אָמְרוֹ תֵּיבַת אִישׁ שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״וְיִקְחוּ שֶׂה לְבֵית״ וְגוֹ׳. אָכֵן יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זַ״ל (תנחומא) בְּפָסוּק ״וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה״ וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְחוּ אוֹתִי עִמָּכֶם, וְהוּא אָמְרוֹ כָּאן לְצַד כִּי זוֹ מִצְוָה רִאשׁוֹנָה הוֹדִיעָם הַשָּׂגַת הַמִּצְוָה כִּי בַּעֲשׂוֹתָהּ יַשְׁרֶה עָלָיו ה׳ שְׁכִינָתוֹ בְּסוֹד (דברים כח:י) ״וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ״. גַּם אָמְרוּ כִּי תֵּיבַת ״מִצְוָה״ יֵשׁ בָּהּ שֵׁם הֲוָיָ״ה חֲצִי בְּאַ״ת בַּ״שׁ וַחֲצִי בְּפָשׁוּט (תיקוני זוהר תיקון כט), וְהוּא אָמְרוֹ וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זַ״ל (סוטה מב:) ״אִישׁ״ - אֵין אִישׁ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי בְּמִצְוָה זוֹ יִקְחוּ לָהֶם לְקִיחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה וְהוּא אִישׁ שֶׁהוּא אֱלֹהֵינוּ מַלְכֵּנוּ.

וְרָאִיתִי לָתֵת לֵב לָמָּה לֹא צִוָּה ה׳ בְּפֶסַח מִצְרַיִם עַל הַטְּמֵאִים וְהָעֲרֵלִים וּבְנֵי הַנֵּכָר שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ מִפֶּסַח. הֵן אֱמֶת כִּי אַזְהָרַת הַטְּמֵאִים, לְפִי מַה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפָרָשַׁת ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״ (במדבר יט:ב), יֵשׁ טַעַם נָכוֹן בַּדָּבָר, אֲבָל הָעֲרֵלִים וּבְנֵי הַנֵּכָר לָמָּה לֹא צִוָּה אוֹתָם ה׳. וְהִנֵּה לְפִי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוּזְהֲרוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁנֵיהֶם, עַל הַמִּילָה כָּאָמוּר בְּדִבְרֵי קַבָּלָה (יחזקאל טז:ו) ״וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה יט:ו) דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה, וְעַל בֶּן נֵכָר דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה טז) בְּפָסוּק ״מִשְׁכוּ״ וְגוֹ׳ - מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה זָרָה, הֲרֵי שֶׁהִזְהִיר עַל הַדָּבָר כִּי קוֹדֶם מִצְוַת הַפֶּסַח יֵצְאוּ מִכְּלַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְיִכָּנְסוּ בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל. וְכָל זֶה אֵינוֹ מַסְפִּיק לְקוּשְׁיָתֵנוּ כִּי לָמָּה לֹא בָּאוּ הַדְּבָרִים בְּדִבְרֵי ה׳ בְּעִקַּר הַמִּצְוָה.

וְהִנֵּה בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה, אַחַר שֶׁסִּדֵּר יְצִיאַת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, נֶאֶמְרָה פָּרָשַׁת ״זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח״ וְגוֹ׳, ״כָּל בֶּן נֵכָר״ וְגוֹ׳, ״וְכָל עֶבֶד״ וְגוֹ׳. וְרָאִיתִי לְרַבִּי אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכָּתַב כִּי פָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה לְפֶסַח דּוֹרוֹת וְהוֹסִיף מִצְווֹת אֲחֵרוֹת וְכוּ׳, וְאִם נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי בֶּן נֵכָר וְעָרֵל הֵם מִצְווֹת מוּסָפוֹת בְּפֶסַח דּוֹרוֹת, דְּבָרָיו כָּאן בְּטֵלִים הֵם כְּפִי דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְגַם מִמַּה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר הַכָּתוּב שָׁם בְּפָרָשַׁת עָרֵל וּבֶן נֵכָר וְאָמַר (שמות יב:נ) ״וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר״ וְגוֹ׳, וְאִם לְפֶסַח דּוֹרוֹת נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה״ וְגוֹ׳ שֶׁמַּשְׁמַע שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל כָּל הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה. גַּם מַה שֶׁאָמַר שֶׁיְּכַוֵּן עַל פֶּסַח שֶׁעָשׂוּ בְּמִדְבַּר סִינַי הֵם דְּבָרִים בְּעָלְמָא, וּמִי יִשְׁמַע אֵלָיו וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְקַבֵּל דְּבָרָיו בָּזֶה, הֲגַם שֶׁהָרַב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה חָשׁ לְקִמְחֵיהּ וְאֵינוֹ חוֹלֵק עַל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ הוֹרָאָה לֶעָתִיד, אַף עַל פִּי כֵן גַּם בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ חוֹלֵק בְּלֹא עֹמֶק הַמַּכְרִיחַ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ.

וְרָאִיתִי לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמְּכִילְתָּא שֶׁאָמְרוּ, וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח״ (שמות יב:מג) - בְּפֶסַח מִצְרַיִם וּבְפֶסַח דּוֹרוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: בְּפֶסַח מִצְרַיִם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אֵין לִי אֶלָּא פֶּסַח מִצְרַיִם, פֶּסַח דּוֹרוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״כְּכָל חֻקֹּתָיו וְגוֹ׳ יַעֲשׂוּ אֹתוֹ״ (במדבר ט:ג) עַל כָּרְחָם. הֲרֵי דִּלְכָל דַּעַת הַתַּנָּאִים בְּפֶסַח מִצְרַיִם הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְנֶעֶקְרוּ דִּבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ.

וּלְפִי זֶה אֶפְשָׁר שֶׁיִּרְמוֹז הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ וְיִקְחוּ, פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד מִצְוַת מִילָה וּמִצְוַת מְשִׁיכָתָם מֵעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בֶּן נֵכָר שֶׁצִּוָּה ה׳, הוֹסִיף עוֹד לוֹמַר ״וְיִקְחוּ״ וְגוֹ׳. וְאָמְרוֹ לָהֶם כָּאן רָמַז שְׁלִילַת בֶּן נֵכָר וְעָרֵל שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לֶאֱכוֹל בְּפֶסַח, כְּמוֹ שֶׁבָּא הַדָּבָר מְבוֹאָר בִּנְבוּאַת ״זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח״ (שמות יב:מג).