שְׁמוֹת י״ב · כ״א

משכו. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צֹאן יִמְשֹׁךְ מִשֶּׁלּוֹ:

וקחו. מִי שֶׁאֵין לוֹ יִקַּח מִן הַשּׁוּק (שם):

למשפחתיכם. שֶׂה לְבֵית אָבוֹת:

וּקְרָא משֶׁה לְכָל סָבֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַר לְהוֹן אִתְנְגִידוּ וְסִיבוּ לְכוֹן (מִן בְּנֵי) עָנָא לְזַרְעֲיָתְכוֹן וְכוּסוּ פִסְחָא:

ויקרא משה לכל זקני ישראל. והם יאמרו לקהל:

וקחו לכם צאן. בעשור לחדש כאשר צוהו השם:

אמר המדקדק כי ושחטו הפסח מהבנין הדגוש, ולא דבר נכונה, כי ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל (פ' ו) הוא מהבנין הקל, והשי"ן קמוץ כמשפט בעבור הנח הנעלם, רק ושחטו הפסח לשון צווי מהבנין הקל, ולא מצינו מזאת הגזרה בכל המקרא מהבנין הדגוש, והיה ראוי השי"ן להיות חירק תחתיה כמו משכו, רק בעבור אות הגרון שהוא אחריו נפתח השי"ן כמשפטם לעשות כך כמו בַחֲרו לכם (יהושע כד טו) ורבים ככה, על כן יהיה השי"ן בפתח גדול בלשון צווי ושניהם מבנין אחד:

למשפחותיכם - כדכתיב לעיל: לבית אבות.

ויקרא משה לכל זקני ישראל ולעיל כתיב דברו אל כל עדת ישראל, אלא מצות הלקיחה היתה לכל ישראל ומצות השחיטה לא היתה רק לזקנים אבל לא להדיוטות פן יקלקלו בשחיטתן.

משכו את עצמיכם למשפחתיכם, וקחו לכם צאן, דוגמת ומשכתי אליך אל נחל קישון וגו'. אהדרה קרא בשביל אגודת אזוב ובשביל ואתם לא תצאו וגו'.

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַהֲגַם כִּי ה׳ אָמַר אֵלָיו ״דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל״, יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ כְּמַאֲמַר (ויקרא ד:יג) ״וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ״ שֶׁיֵּאָמֵר עַל הַזְּקֵנִים כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּמְקוֹמוֹ (תורת כהנים), ״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם״ יְכַוֵּן לִשְׁאָר הָעָם, כְּמִשְׁפַּט כָּל מִצְווֹת ה׳ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ מִפִּי מֹשֶׁה (עירובין נד,א).

אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא אָמַר אֶלָּא לַזְּקֵנִים וְהֵם יְדַבְּרוּ לְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, וַחֲלוּקָה מִצְוָה זוֹ מִשְּׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה כִּי עֲדַיִן לֹא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל בַּבְּרִית וְלֹא הוּחְנְכוּ לְהִכָּנֵס לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, וְלָזֶה הָיָה מְדַבֵּר לַזְּקֵנִים וְהַזְּקֵנִים כָּל אֶחָד יְדַבֵּר בְּנַחַת וּבְדֶרֶךְ הַמִּתְקַבֵּל לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נוֹחִים לַעֲשׂוֹת.