כל מחמצת אין לאכול, ובכל מושבות ישראל יש לאכול מצות. רש״י מבאר ש״מחמצת לא תאכלו״ הוא אזהרה על אכילת שאור, ו״כל מחמצת״ בא להביא את תערובתו של החמץ, וכי ״בכל מושבותיכם תאכלו מצות״ בא ללמד שהמצה צריכה להיות ראויה להיאכל בכל מקום, למעט מעשר שני וחלות תודה. אבן עזרא מעיר שהכתוב הקדים את העונש - כרת - ואחר כך את האזהרה, וכי ״בכל מושבותיכם תאכלו מצות״ אינו רשות אלא חובה, למען תזכור. הפסוק חותם את פרשת המצה והחמץ, ומדגיש את החובה החיובית לאכול מצה בכל מקום מושבותיהם של ישראל בימי החג.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור
בכל מושבתיכם תאכלו מצות לפי שהיא מצוה ראשונה נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ כתיב ביה בכל מושבתיכם אבל גבי פסח לא כתיב אלא לדורותיכם לפי שאין נוהג אלא בארץ.