וּלְקַחְתֶּ֞ם אֲגֻדַּ֣ת אֵז֗וֹב וּטְבַלְתֶּם֮ בַּדָּ֣ם אֲשֶׁר־בַּסַּף֒ וְהִגַּעְתֶּ֤ם אֶל־הַמַּשְׁקוֹף֙ וְאֶל־שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֔ת מִן־הַדָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח־בֵּית֖וֹ עַד־בֹּֽקֶר׃

אזוב. מִין יָרָק שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּבְעוֹלִין:

אגדת אזוב. שְׁלוֹשָׁה קְלָחִין קְרוּיִין אֲגֻדָּה (שבת ק"ט):

אשר בסף. בַּכְּלִי, כְּמוֹ סִפּוֹת כֶּסֶף:

מן הדם אשר בסף. לָמָּה חָזַר וּשְׁנָאוֹ? שֶׁלֹּא תֹאמַר טְבִילָה אַחַת לִשְׁלוֹשׁ הַמַּתָּנוֹת, לְכָךְ נֶאֱמַר עוֹד אֲשֶׁר בַּסַּף, וְשֶׁתְּהֵא כָל נְתִינָה וּנְתִינָה מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף, עַל כָּל הַגָּעָה טְבִילָה (מכילתא):

ואתם לא תצאו וגו'. מַגִּיד, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל, אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע (שם); וְלַיְלָה רְשׁוּת לַמְחַבְּלִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר "בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר" (תהלים ק"ד):

וְתִסְבּוּן אֱסָרַת אֵזוֹבָא וְתִטְבְּלוּן בִּדְמָא דִבְמָנָא וְתַדוּן לְשַׁקְפָא וְלִתְרֵין סִפַּיָא מִן דְמָא דִבְמָנָא וְאַתּוּן לָא תִפְּקוּן אֱנַשׁ מִתְּרַע בֵּיתֵהּ עַד צַפְרָא:

ולקחתם. עתה פירש איך יקחו מהדם ויתנו על המשקוף:

מלת אגודת כמו חבורה, כמו ויהיו לאגדה אחד (ש"ב ב כה), ורבי מרינוס אמר, כי האל"ף נוסף והוא מגזרת גדוד, ואחרים אמרו כי האל"ף שרש, כמו וחשב אפודתו (למטה כח ה):

והגאון פי' האזוב בלשון ערבי זעת"ר, ובלשון לעז אוריגנ"ו, והוא עשב נכבד במיני מטעמים, וזה לא יתכן, כי הכתוב אמר על האזוב אשר יצא בקיר (מ"א ה יג), ולא ידעתי מהו, רק מדרך הסברא אינו עשב תקיף, כי הוא הפך הארז שהזכיר הפסוק:

ויש אומרים כי הפסח היו שוחטין אותו בסף השער, וטבלו האזוב בו ויגיעו אל המזוזת, כמו וימד סף השער (יחז' מ ו) אמות הספים (ישעי' ו), ואחרים אמרו כי הוא כלי ועליו היו שוחטים, כמו, משכב וספות (ש"ב יז כה):

ועוד אפרש עד בקר:

כסף - בכלי, כדכתיב: שומרי הסף. ספות כסף.

לא תצאו - כי סימני הדם אשר במזוזות יגן עליהם.

מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף. שֶׁתִּהְיֶה עַל כָּל הַזָּאָה טְבִילָה, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה הָאֵל בְּאָמְרוֹ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וְזֶה קוֹדֵם, וְאַחַר כָּךְ עַל הַמַּשְׁקוֹף, וְזֶה לֹא יִתָּכֵן זוּלָתִי בְּשָׁלוֹשׁ הַזָּאוֹת. לְהוֹרוֹת עַל שָׁלוֹשׁ יוֹדִי"ן, כְּאָמְרָם "הָעוֹלָם הַבָּא נִבְרָא בְּיוֹ"ד" וְכֵן הָיָה קוֹדֶם חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וּבְיוֹם מַתַּן תּוֹרָה עַד הָעֵגֶל, כִּי בָם "יְהֹוָה צוּר עוֹלָמִים" (ישעיהו כו:ד) נִצְחִיִּים, כִּי הַיּוֹ"ד תּוֹרֶה עַל פְּשִׁיטוּת נִצְחִי, וְתוֹרֶה הַיּוֹ"ד עֶלְיוֹנָה, מְצִיאוּת הַיָּחִיד בְּעוֹלָמוֹ עַל שְׁנֵי עוֹלָמִים נִצְחִיִּים.

וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ. הִנֵּה הַבַּיִת יִהְיֶה מְצֻיָּן בַּדָּם, וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ, וּבָזֶה הָאֹפֶן, וּפָסַח עַל דֶּרֶךְ "וְהִתְוִיתָ תָּו" (יחזקאל ט:ד).

והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת ולמעלה הוא אומר למפרע על שתי המזוזות ועל המשקוף ללמד שאם שנה במתנות לא עכב.