שְׁמוֹת י״ב · כ״ב

וּלְקַחְתֶּ֞ם אֲגֻדַּ֣ת אֵז֗וֹב וּטְבַלְתֶּם֮ בַּדָּ֣ם אֲשֶׁר־בַּסַּף֒ וְהִגַּעְתֶּ֤ם אֶל־הַמַּשְׁקוֹף֙ וְאֶל־שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֔ת מִן־הַדָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח־בֵּית֖וֹ עַד־בֹּֽקֶר׃

במילים פשוטות

לוקחים אגודת אזוב וטובלים בדם שבסף, ונוגעים בו במשקוף ובשתי המזוזות, ואיש לא יצא מפתח ביתו עד הבוקר. רש״י מבאר ש״אזוב״ הוא מין ירק בעל גבעולים, ו״אגדת אזוב״ היא שלושה קלחים, וכי ״סף״ הוא כלי, ומן הכפילות ״מן הדם אשר בסף״ למדים שלא לומר שטבילה אחת מספיקה לשלוש המתנות. אבן עזרא מסביר שכאן מפרש הכתוב כיצד לוקחים מן הדם ונותנים על המשקוף, ומבאר את המילה ״אגודת״ כמו חבורה. הפסוק מפרט את אופן נתינת הדם על הפתח באמצעות האזוב, ואת האיסור לצאת מן הבית בלילה, שבו עובר ה׳ להכות את מצרים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אזוב. מִין יָרָק שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּבְעוֹלִין:

אגדת אזוב. שְׁלוֹשָׁה קְלָחִין קְרוּיִין אֲגֻדָּה (שבת ק"ט):

אשר בסף. בַּכְּלִי, כְּמוֹ סִפּוֹת כֶּסֶף:

מן הדם אשר בסף. לָמָּה חָזַר וּשְׁנָאוֹ? שֶׁלֹּא תֹאמַר טְבִילָה אַחַת לִשְׁלוֹשׁ הַמַּתָּנוֹת, לְכָךְ נֶאֱמַר עוֹד אֲשֶׁר בַּסַּף, וְשֶׁתְּהֵא כָל נְתִינָה וּנְתִינָה מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף, עַל כָּל הַגָּעָה טְבִילָה (מכילתא):

ואתם לא תצאו וגו'. מַגִּיד, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל, אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע (שם); וְלַיְלָה רְשׁוּת לַמְחַבְּלִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר "בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר" (תהלים ק"ד):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתִסְבּוּן אֱסָרַת אֵזוֹבָא וְתִטְבְּלוּן בִּדְמָא דִבְמָנָא וְתַדוּן לְשַׁקְפָא וְלִתְרֵין סִפַּיָא מִן דְמָא דִבְמָנָא וְאַתּוּן לָא תִפְּקוּן אֱנַשׁ מִתְּרַע בֵּיתֵהּ עַד צַפְרָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ולקחתם. עתה פירש איך יקחו מהדם ויתנו על המשקוף:

מלת אגודת כמו חבורה, כמו ויהיו לאגדה אחד (ש"ב ב כה), ורבי מרינוס אמר, כי האל"ף נוסף והוא מגזרת גדוד, ואחרים אמרו כי האל"ף שרש, כמו וחשב אפודתו (למטה כח ה):

והגאון פי' האזוב בלשון ערבי זעת"ר, ובלשון לעז אוריגנ"ו, והוא עשב נכבד במיני מטעמים, וזה לא יתכן, כי הכתוב אמר על האזוב אשר יצא בקיר (מ"א ה יג), ולא ידעתי מהו, רק מדרך הסברא אינו עשב תקיף, כי הוא הפך הארז שהזכיר הפסוק:

ויש אומרים כי הפסח היו שוחטין אותו בסף השער, וטבלו האזוב בו ויגיעו אל המזוזת, כמו וימד סף השער (יחז' מ ו) אמות הספים (ישעי' ו), ואחרים אמרו כי הוא כלי ועליו היו שוחטים, כמו, משכב וספות (ש"ב יז כה):

ועוד אפרש עד בקר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

כסף - בכלי, כדכתיב: שומרי הסף. ספות כסף.

לא תצאו - כי סימני הדם אשר במזוזות יגן עליהם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף. שֶׁתִּהְיֶה עַל כָּל הַזָּאָה טְבִילָה, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה הָאֵל בְּאָמְרוֹ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וְזֶה קוֹדֵם, וְאַחַר כָּךְ עַל הַמַּשְׁקוֹף, וְזֶה לֹא יִתָּכֵן זוּלָתִי בְּשָׁלוֹשׁ הַזָּאוֹת. לְהוֹרוֹת עַל שָׁלוֹשׁ יוֹדִי"ן, כְּאָמְרָם "הָעוֹלָם הַבָּא נִבְרָא בְּיוֹ"ד" וְכֵן הָיָה קוֹדֶם חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וּבְיוֹם מַתַּן תּוֹרָה עַד הָעֵגֶל, כִּי בָם "יְהֹוָה צוּר עוֹלָמִים" (ישעיהו כו:ד) נִצְחִיִּים, כִּי הַיּוֹ"ד תּוֹרֶה עַל פְּשִׁיטוּת נִצְחִי, וְתוֹרֶה הַיּוֹ"ד עֶלְיוֹנָה, מְצִיאוּת הַיָּחִיד בְּעוֹלָמוֹ עַל שְׁנֵי עוֹלָמִים נִצְחִיִּים.

וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ. הִנֵּה הַבַּיִת יִהְיֶה מְצֻיָּן בַּדָּם, וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ, וּבָזֶה הָאֹפֶן, וּפָסַח עַל דֶּרֶךְ "וְהִתְוִיתָ תָּו" (יחזקאל ט:ד).

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת ולמעלה הוא אומר למפרע על שתי המזוזות ועל המשקוף ללמד שאם שנה במתנות לא עכב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל