וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה כֵּ֣ן דִּבַּ֑רְתָּ לֹא־אֹסִ֥ף ע֖וֹד רְא֥וֹת פָּנֶֽיךָ׃ {פ}

כן דברת. יָפֶה דִּבַּרְתָּ וּבִזְמַנּוֹ דִּבַּרְתָּ. אֱמֶת שֶׁלֹּא אוֹסִיף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ (מכילתא ושמות רבה):

וַאֲמַר משֶׁה יָאוּת מַלֵילְתָּא לָא אוֹסִיף עוֹד לְמֶחֱזֵי אַפָּיךְ:

כן דברת. כמו, כן בנות צלפחד (במד' כז ז):

לא אוסיף עוד ראות פניך שאני לא אבוא אליך עוד לעולם:

לֹא אוֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ. כִּי תָמוּת, כְּעִנְיַן "לֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם" (שמות יד:יג). אָמְנָם כַּאֲשֶׁר קָרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, קָרָא אוֹתָם עַל יְדֵי עֲבָדָיו בִּלְבַד, כַּאֲמָרוֹ "וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי" (שמות יא:ח).

לא אסף עוד ראות פניך אבל אתה תצטרך לראות פני וכן כתיב כאשר ראיתם את מצרים וגו'.