שְׁמוֹת י׳ · א׳

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה. וְהַתְרֵה בוֹ:

שיתי. שׂוּמִי - שֶׁאָשִׁית אֲנִי:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה עוּל לְוָת פַּרְעֹה אֲרֵי אֲנָא יַקָרִית יָת לִבֵּהּ וְיָת לִבָּא דְעַבְדוֹהִי בְּדִיל לְשַׁוָאָה אָתַי אִלֵין בֵּינֵיהוֹן:

זרע איש תם אל הושיעו, וביד עבדו חק הידיעו הנה מצות החדש, היא סוד פרשת בא אל פרעה:בא אל פרעה. בא אליו זאת הפעם, ואל תשתומם בעבור שחזק לבו עד עתה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, הזכיר לב עבדיו בעבור שירך לבם בבוא מכת הארבה:

וטעם שהכבדתי את לבו, למען שתי אותותי אלה בקרבו ואין דעת חכמי ספרד שוה, כי י"א כי שיתו, כמו בינו, שימו, והדומה להם, וככה ישית, ישים, יבין, והדומה להם בכל הסימנים, וי"א שהוא מבנין הפעיל, והוא הבנין חסר, בעבור שמצאו, או מי ישום אלם (למעלה ד יא), לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך (דבר' ל ט) שהוא מבנין הקל, וי"א ישיש כמו ישוש, ושיתי כמו שומי והכל מבנין הקל:

בא אל פרעה כי אני הכבדתי וגו' - בכל מכות לא מצינו שהודיע הקב"ה למשה שחיזק את לבו. אך בזאת שהודה פרעה שהוא הצדיק ואני ועמי הרשעים. ובזאת כתיב: ויוסף לחטוא, לכך הוזקק לומר: כי אני הכבדתי וגו' ואת לב עבדיו - שכך כתיב למעלה: ויכבד לבו.

שתי - שומי.

כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר מֹשֶׁה "יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן" (שמות ט:ל), חָשַׁב שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִכָּנַע לָאֵל יִתְבָּרַךְ מִיִּרְאַת גָּדְלוֹ, מִכָּל מָקוֹם יִשְׁמַע בִּהְיוֹתוֹ בִּלְתִּי יָכוֹל עוֹד לִסְבּוֹל אֶת רָעַת הַמַּכּוֹת, וְזֶה חָשַׁב כַּאֲשֶׁר רָאָה שֶׁמִּכֹּחַ הַמַּכָּה אָמַר "ה' הַצַּדִּיק" (שמות ט:כז). אָמְנָם כַּאֲשֶׁר רָאָה שֶׁעִם כָּל זֶה לֹא שָׁמַע, חָשַׁב מֹשֶׁה שֶׁהָיְתָה הַהַתְרָאָה בּוֹ לָרִיק, כִּי גַּם שֶׁלֹּא יוּכַל לִסְבּוֹל לֹא יִשְׁמַע. וּלְכֵן אָמַר לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ: אַף עַל פִּי שֶׁעַתָּה גַּם הוּא הִכְבִּיד לִבּוֹ, הִנֵּה אָנֹכִי כְּבָר הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ בַּשְּׁחִין (שמות ט:יב), וְזֶה לְהַרְבּוֹת הָאוֹתוֹת בְּקֶרֶב מִצְרַיִם, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב אֵיזֶה מֵהֶם בִּתְשׁוּבָה, וּלְמַעַן יְסַפְּרוּ יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹת וְיַכִּירוּ גָּדְלִי וְטוּבִי. לְפִיכָךְ הַהַתְרָאָה רְאוּיָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִשְׁמַע פַּרְעֹה.

לְמַעַן שִׁיתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. כְּדֵי שֶׁבָּהֶם יַכִּיר הָעָם אֶת גָּדְלִי וְיָשׁוּב מֵרִשְׁעָתוֹ:

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו בכל המכות לא מצינו לשון זה רק עכשיו, אלא לפי שאמר פרעה ה׳‎ הצדיק ואני ועמי הרשעים ואח״‎כ כתב ויוסף לחטוא הוא ועבדיו, הוצרך לומר כן כי אני הכבדתי וגו׳‎ כלומר אל תתמה אם הוסיפו לחטוא אחר שאמר ה׳‎ הצדיק שהרי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו.

וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְגוֹ׳. רַבִּים תָּמְהוּ עַל פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁלֹּא נִזְכַּר בָּהּ מָה יֹאמַר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה בְּבוֹאוֹ אֵלָיו, כִּי לֹא נִזְכַּר דָּבָר מִן מַכַּת הָאַרְבֶּה, וּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן בְּשֵׁם הָרַבָּתִי שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז לְמַכַּת הָאַרְבֶּה בְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם״ (שמות י, ב), וּכְתִיב בְּאַרְבֶּה דְּיוֹאֵל (א ג) ״עָלֶיהָ לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ וּבְנֵיכֶם לִבְנֵיהֶם״ - אֵין זֶה מַסְפִּיק לְיִשּׁוּב קֻשְׁיָא זוֹ, כִּי הִיא גּוּפָא קַשְׁיָא: כִּי לָמָּה נֶאֱמַר בְּמַכָּה זוֹ שֶׁיְּסַפְּרֶהָ לְבָנָיו יוֹתֵר מִבְּכָל הַמַּכּוֹת? וְלִי קָשֶׁה עוֹד: לָמָּה לֹא נֶאֱמַר הַכְבָּדַת לֵב עֲבָדָיו כִּי אִם בְּמַכַּת הַבָּרָד וְהָאַרְבֶּה? וְכִפְשׁוּטוֹ נִרְאֶה לִי שֶׁבְּכָל הַמַּכּוֹת וַדַּאי אֵין חִלּוּק בֵּין פַּרְעֹה לַעֲבָדָיו, כִּי וַדַּאי הָיָה פַּרְעֹה מַרְגִּישׁ בְּכֻלָּם כְּמוֹ עֲבָדָיו, זוּלַת מַכַּת הָרָעָב וְהַבַּצֹּרֶת שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ כִּי אִם בַּעֲבָדָיו אֲבָל לֹא בַּמֶּלֶךְ עַצְמוֹ, כִּי עַל הָרֹב יֵשׁ לַמְּלָכִים אוֹצְרוֹת חִטִּים מִפְּנֵי שְׁנַת הָרָעָב, וְעַל צַד הַהַפְלָגָה הוּא אִם יִגַּע הָרָעָב בַּמֶּלֶךְ עַצְמוֹ. עַל כֵּן אָמַר בַּבָּרָד ״וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו״ (שמות ט, לד) - לֹא זוֹ הוּא, אֶלָּא אֲפִלּוּ עֲבָדָיו שֶׁהָיָה לָהֶם לָתֵת לֵב עַל כִּי קָרָא ה׳ לָרָעָב, מִכָּל מָקוֹם לֹא הִקְפִּידוּ, לְפִי שֶׁהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ. וּכְשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֵׁנִית לְמֹשֶׁה ״כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו״ (שמות י, א), הֵבִין מֹשֶׁה מִזֶּה שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ הַתְרָאָה שֵׁנִית, כִּי קָרָא ה׳ לָרָעָב, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יָשִׂיתוּ לִבָּם לְהַתְרָאָתְךָ - לֹא זוֹ הוּא, אֶלָּא אֲפִלּוּ עֲבָדָיו. וּמִזֶּה הֵבִין מֹשֶׁה שֶׁרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִשְׁלֹחַ הָאַרְבֶּה, כִּי מִדֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַתְּבוּאָה שֶׁנִּגְמְרָה בַּשָּׂדֶה אֵין לָהּ כִּלָּיוֹן כִּי אִם עַל יְדֵי בָּרָד אוֹ עַל יְדֵי אַרְבֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁכְּבָר הָיָה בָּרָד, אֵין זֶה כִּי אִם אַרְבֶּה שֶׁיֹּאכַל מַה שֶּׁהִשְׁאִיר הַבָּרָד. לְכָךְ נֶאֱמַר בְּמַכָּה זוֹ דַּוְקָא ״וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עַבְדֵי פַרְעֹה עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ״ (שמות י, ז), כִּי הָיָה הָרָעָב נוֹגֵעַ בְּיוֹתֵר בַּעֲבָדָיו מִבְּפַרְעֹה, עַל כֵּן הִפְצִירוּ בְּפַרְעֹה שֶׁיְּשַׁלַּח אֶת הָעָם.

וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּמַכָּה זוֹ, ״וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ״ יוֹתֵר מִבְּכָל הַמַּכּוֹת, הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי לְיַשֵּׁב זֶה עַל דֶּרֶךְ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ן בְּפָרָשָׁה זוֹ בְּשֵׁם רַבֵּנוּ חֲנַנְאֵל עַל פָּסוּק ״וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן״ (שמות י, יד), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״מֵעֲתֶרֶת מֹשֶׁה עַד עַכְשָׁיו אֵין אַרְבֶּה מַפְסִיד בְּכָל גְּבוּל מִצְרַיִם, וְאִם יִפֹּל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיִכָּנֵס בִּגְבוּל מִצְרַיִם, אֵינוֹ אוֹכֵל מִיְּבוּל מִצְרַיִם כְּלוּם, וְזֶה יָדוּעַ לַכֹּל, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים קה, ב) ׳שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו׳״, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְהַבֵּט יָמִין וּרְאֵה כִּי פָּסוּק ״שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו״ הוּא מַמָּשׁ דּוֹמֶה לְפָסוּק ״וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ״. וּבֵאוּר הָעִנְיָן הוּא שֶׁבְּכָל הַמַּכּוֹת שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם לֹא נִשְׁאַר מֵהֶם שׁוּם רֹשֶׁם בְּמִצְרַיִם אַחַר הֲסָרָתָהּ שֶׁיִּגְרֹם לְדוֹרוֹת שֶׁיִּשְׁאֲלוּ הַבָּנִים עַל מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה, כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם אֵצֶל הֶהָמוֹן כִּי אָרְכוּ לָהֶם הַיָּמִים וְהַכֹּל נִשְׁכָּח. אֲבָל בְּמַכַּת הָאַרְבֶּה נִשְׁאַר רֹשֶׁם לְדוֹרוֹת גַּם אַחַר הֲסָרַת הַמַּכָּה, כִּי בְּרֹב הַיָּמִים יִמְצְאוּ הַדּוֹרוֹת דְּבַר חִדּוּשׁ וְיִרְאוּ כִּי יָבֹא אַרְבֶּה וְלֹא יֹאכַל כְּלוּם מִכָּל יְבוּל מִצְרַיִם. אָז וַדַּאי יִשְׁאֲלוּ הַבָּנִים עַל נֵס זֶה, מַדּוּעַ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת מִיְּבוּל מִצְרַיִם כִּי אִם מִיְּבוּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? וְעַל כָּרְחֲךָ תִּצְטָרֵךְ לְהָשִׁיב לוֹ סִפּוּר כָּל הַקּוֹרוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְכִי אָמַר מֹשֶׁה בַּהֲסָרַת הַמַּכָּה שֶׁלֹּא תִּשָּׁאֵר אַרְבֶּה בְּכָל גְּבוּל מִצְרַיִם, וְעַל יְדֵי זֶה יְסַפְּרוּ בְּנִסֵּי מִצְרַיִם וְיַכִּירוּ כֹּחַ מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ שֶׁמְּסַיֵּם רַבֵּנוּ חֲנַנְאֵל בִּדְבָרָיו פָּסוּק ״שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו״, כִּי בְּלִי סָפֵק שֶׁלְּכָךְ הִשְׁאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רֹשֶׁם זֶה לְדוֹרוֹת כְּדֵי שֶׁעַל יָדוֹ יַזְכִּירוּ יְצִיאַת מִצְרַיִם וְיָשִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וְגוֹ׳, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה׳״, כִּי עַל יְדֵי סִפּוּר זֶה יֵדְעוּ דּוֹרוֹת הַבָּאִים גְּבוּרוֹתָיו יִתְבָּרַךְ וְנִפְלְאוֹתָיו, וּפֵרוּשׁ זֶה יָקָר וְנָכוֹן מְאֹד. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאַרְבֶּה דְּיוֹאֵל ״סַפְּרוּ לִבְנֵיכֶם״ וְגוֹ׳ (יואל א, ג), אֵין זֶה קוּשְׁיָא, כִּי וַדַּאי רָאוּי לְסַפֵּר לְדוֹרוֹת כַּמָּה הַחֵטְא גּוֹרֵם לְיִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּקְחוּ מוּסָר דּוֹרוֹת הַבָּאִים. אֲבָל כָּאן וַדַּאי אֵין הַפֵּרוּשׁ כֵּן, דְּאִם כֵּן לָמָּה צִוָּה שֶׁיְּסַפֵּר לְבָנָיו דַּוְקָא מַכַּת הָאַרְבֶּה יוֹתֵר מִכָּל הַמַּכּוֹת? אֶלָּא וַדַּאי הַטַּעַם הוּא כְּמוֹ שֶׁהִזְכַּרְנוּ.

וּמַה שֶּׁלֹּא נִזְכְּרָה מַכַּת הָאַרְבֶּה בְּפֵרוּשׁ כִּי אִם בְּרֶמֶז, לְפִי שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמֹּשֶׁה יוֹכִיחַ אֶת פַּרְעֹה עַל סִכְלוּתוֹ, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא הָיָה נִכְנָע מִפְּנֵי דְּבַר ה׳ כִּי אִם מִפְּנֵי הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר כְּבָר בָּאוּ. וְהַתְּשׁוּבָה שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה מִפְּנֵי הַהֶכְרֵחַ אֵינָהּ תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי בְּסוּר הַמַּכְרִיחַ יָשׁוּב לְסוֹרוֹ, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְפַרְעֹה. עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר בְּפֵרוּשׁ הַמַּכָּה, כְּדֵי שֶׁיָּבִין מֹשֶׁה מִזֶּה שֶׁיַּתְחִיל לוֹ בְּתוֹכָחָה עַל עֲוֹנוֹ, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּהְיֶה נִכְנָע מִפְּנֵי דְּבַר ה׳ וְלֹא מִפְּנֵי הַמַּכָּה, וְאָז יִשָּׁאֵר בְּצִדְקָתוֹ. וְכֵן עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי תְּחִלַּת דְּבָרָיו ״עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי״ (שמות י:ג), רְצוֹנוֹ לוֹמַר מִפְּנֵי דְּבַר ה׳ וְלֹא מִפְּנֵי הַמַּכָּה. לְפִיכָךְ ״וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עַבְדֵי פַרְעֹה עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ״ (שמות י:ז), וְרָצוּ לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה עִם מֹשֶׁה קֹדֶם בִּיאַת הַמַּכָּה כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַעֲבָדָיו נִכְנְסוּ תְּחִלָּה בָּעֳבִי הַקּוֹרָה מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה. אָמַר לְשׁוֹן אֲמִירָה רַכָּה, גַּם הִזְכִּיר שֵׁם הָרַחֲמִים, לֹא לְצַד הַמִּשְׁתַּלֵּחַ אֵלָיו אֶלָּא לְצַד הַשָּׁלִיחַ שֶׁהֻזְכַּר בְּסָמוּךְ ״אֶל מֹשֶׁה״, כִּי הֵם דְּבָרִים שֶׁיִּשְׂמַח בָּהֶם צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם (תהלים נח:יא), לָזֶה אָמַר לְשׁוֹן אֲמִירָה וְהַזְכָּרַת שֵׁם הָרַחֲמִים, כִּי הֵם דְּבָרִים הַסּוֹעֲדִים אֶת לִבּוֹ.

עוֹד - לְצַד שֶׁלֹּא הָיָה ה׳ שׁוֹלֵחַ הַמַּכָּה תֵּכֶף וּמִיָּד, עַד שֶׁהָיָה שׁוֹלֵחַ לְהַתְרוֹת בּוֹ קוֹדֶם, לְמָר שָׁבוּעַ אֶחָד (שמות רבה ט,יב) וּלְמָר שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת, וְזֶה הוּא מִמִּדַּת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, לָזֶה אָמַר לְשׁוֹן אֲמִירָה וְזִכְרוֹן שֵׁם הָרַחֲמִים.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת וָאֵרָא (שמות ו:ב) כִּי אֲפִלּוּ מִדַּת הָרַחֲמִים הִסְכִּימָה בְּשִׂמְחָה לַעֲשׂוֹת דִּין וּלְהִנָּקֵם מֵאוֹיֵב זֶה.

כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי - פֵּרוּשׁ, מֵעַתָּה תַּשְׂכִּיל לָדַעַת כִּי אֲנִי הוּא שֶׁהִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ, כִּי מִטֶּבַע אָדָם לוּ יִהְיֶה לִבּוֹ קָשֶׁה כָּאֶבֶן יִרְעַד וְיִפְחַד בִּרְאוֹתוֹ מַכַּת הַבָּרָד, וְזֶה הָאִישׁ עוֹדֶנּוּ בְּרִשְׁעוֹ, אֵין זֶה מִמִּדַּת אָדָם אֶלָּא אֱלֹהִים גָּזַר עָלָיו לְהַקְשׁוֹתוֹ. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (שמות ט:לב) ״וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת וְגוֹ׳ כִּי אֲפִילוֹת״ וְגוֹ׳ כִּי ה׳ עָשָׂה פִּלְאֵי פְּלָאִים, וְזֶה הָיָה סִבָּה לְהַכְבִּיד לִבּוֹ, יְדוּיַּק גַּם כֵּן עַל נָכוֹן ״כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי״ בַּעֲשׂוֹת פֶּלֶא זֶה.

אוֹ יִרְצֶה לְדֶרֶךְ זֶה, כִּי לְצַד שֶׁרָאָה מֹשֶׁה הַמַּכָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַבָּרָד וְרָשָׁע זֶה אַדְרַבָּה הוֹסִיף לַחֲטֹא, יִשְׁלֹל הַתִּקְוָה מִמֶּנּוּ וְיִתְחַמֵּץ לְבָבוֹ בִּשְׁלִיחוּתָיו אֶל פַּרְעֹה. לָזֶה אָמַר: לֹא תָחוּשׁ לָזֶה, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי לִבּוֹ, וְזוּלַת זֶה כְּשֶׁאַרְפֶּה מִמֶּנּוּ כֹּבֶד לֵב הִנֵּה הוּא מְשַׁלְּחָם.

וְאֶת לֵב עֲבָדָיו - טַעַם כּוֹבֶד לֵב עֲבָדָיו הוּא לְבַל יִעָצוּהוּ לְשַׁלֵּחַ, גַּם שֶׁבָּזֶה תִּהְיֶה הֲבָאַת הַמַּכּוֹת לְכָל מִצְרַיִם וְלֹא לְפַרְעֹה לְבַד, כִּי בָּזֶה לֹא יִהְיֶה פִּרְסוּם הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר יָבִיא ה׳ עַל פַּרְעֹה לְבַד. וַהֲגַם שֶׁלֹּא הִזְכִּיר ה׳ פְּרָט זֶה בִּשְׁלִיחוּת רִאשׁוֹנָה וְלֹא אָמַר אֶלָּא ״אֲחַזֵּק אֶת לֵב פַּרְעֹה״, אָמַר הָעִקָּר וּבִכְלָלוֹ הֵם עֲבָדָיו. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן ה׳ בִּדְבָרָיו כָּאן לְפָרֵשׁ לוֹ דְּבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁלֹּא לֵב פַּרְעֹה לְבַד אֶלָּא גַּם לֵב עֲבָדָיו. וְטַעַם שֶׁלֹּא בֵּאֵר מִקּוֹדֶם וּבֵאֵר עַתָּה, לְצַד שֶׁאָמַר מֹשֶׁה בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת ״וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ״ (שמות ט:ל), גִּלָּה דַּעְתּוֹ כִּי הוּא סוֹבֵר שֶׁאֵין הַזְכָּרַת עֲבָדָיו נִכְלֶלֶת בְּהַזְכָּרַת פַּרְעֹה, וּמֵעַתָּה יָבִין בְּדִבְרֵי ה׳ שֶׁאָמַר לוֹ ״וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לֵב פַּרְעֹה״ כִּי אֵין עֲבָדָיו בִּכְלָל, וְיַחְשׁוֹב כִּי חִזּוּק לֵב עֲבָדָיו לֹא מֵה׳ יָצָא הַדָּבָר, לָזֶה אָמַר אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו:

לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה דִּקְדֵּק לוֹמַר אוֹתוֹתַי אֵלֶּה, שֶׁיֵּרָאֶה שֶׁעִקַּר הַטַּעַם שֶׁהִכְבִּיד לִבּוֹ הוּא לְצַד אוֹתוֹת אֵלֶּה לְשׂוּמָם, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ בְּשִׂימַת אוֹתוֹת אֵלֶּה וְלֹא זוּלָתָם. עוֹד אָמְרוֹ בְּקִרְבּוֹ. וְיִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה יב,ה) כִּי מַעֲשֵׂה מִצְרַיִם מֵעִיד עַל הָאֱלֹהוּת כִּי הוּא הַשַּׁלִּיט וְהוּא הָאָדוֹן, וְהָאָדוֹן לְצַד שֶׁחָפֵץ בְּיִשְׂרָאֵל לְקָרְבָם לְעָבְדוֹ וּלְדָבְקָה בּוֹ הָיָה חָפֵץ לְהַשְׂכִּילָם לִרְאוֹת וּלְהַבִּיט בְּעַיִן הַכְחָשַׁת כָּל אֱמוּנָה חוּץ מִמֶּנּוּ, וַעֲדַיִן לֹא הֶרְאָם כִּי הוּא בּוֹרֵא רוּחַ וְעוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, גַּם לֹא הֶרְאָם כִּי הוּא בּוֹרֵא אוֹר וָחֹשֶׁךְ. וְלָזֶה אָמַר לְמַעַן שִׁתִי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ לְצַד שֶׁאָמַר אֵלָיו ״כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ״ יֵשׁ מָקוֹם לְמֹשֶׁה לוֹמַר, לָמָּה יַאֲרִיךְ עוֹד הַטּוֹרַח וְיִצְטָרֵךְ גַּם כֵּן לְשַׁדֵּד הַמַּעֲרָכוֹת, כִּי יֵשׁ בְּכָל מַכָּה שִׁנּוּי סֵדֶר מַעֲרֶכֶת הַבְּרִיאָה, אִם לְהַרְאוֹתוֹ אֶת כֹּחוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר אָמַר עָלָיו ״מִי ה׳״, הֲלֹא הִכָּה מַכַּת הַבָּרָד וְהֶרְאָהוּ ה׳ יָדוֹ הַנִּפְלָאָה, וּמַה צֹרֶךְ לְהַפֵּךְ סֵדֶר הַבְּרִיאָה עוֹד. לָזֶה אָמַר אֵלָיו טַעַם ״לְמַעַן שִׁתִי אוֹתוֹתַי אֵלֶּה״, פֵּרוּשׁ אוֹתוֹת שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמִי כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ יִשְׂרָאֵל הָאֱלֹהוּת, עֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ מֵהֶם אֵלֶּה לְהַשְׁלָמַת הָאֱמוּנָה, כִּי בְּכָל שֶׁבַע מַכּוֹת שֶׁעָבְרוּ אֵין בָּהֶם הַכְחָשָׁה לַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ, גַּם לַאֲשֶׁר יִטְעֶה כִּי בּוֹרֵא הָרוּחַ אֵינוֹ בּוֹרֵא הֶעָפָר, וַהֲגַם שֶׁשָּׁלַט ה׳ עַל הָאָרֶץ, בַּמֶּה יִוָּדַע כִּי הוּא בּוֹרֵא רוּחַ הוּא הַיּוֹצֵר אָדָם וְצָר צוּרָה. וְהֻצְרַךְ ה׳ לְהַרְאוֹתָם בְּמַעֲשֵׂה הָאַרְבֶּה כִּי עָשָׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת לַהֲבִיאָם גַּם לְהַחְזִירָם, גַּם לָשֵׂאת אֶת הַמֵּתִים לְבַל יֵהָנוּ מֵהֶם הַמִּצְרִיִּים (שמות רבה יג,ז), וּבְמַכַּת חֹשֶׁךְ כִּי הוּא יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת וְשָׁלַט בָּהֶם, גַּם יְצִירַת הַחֹשֶׁךְ, וְגָזַר עָלָיו לְשַׁמֵּשׁ עָבוֹת לְמִצְרַיִם (שמות רבה יד,א), וּבְמַכַּת בְּכוֹרוֹת נוֹדַע כִּי הוּא הַיּוֹצֵר צוּרָה בְּתוֹךְ צוּרָה וּמַכִּיר טִפַּת הַבְּכוֹר (בבא מציעא סא,ב), גַּם בְּאֶמְצָעוּת מַכָּה זוֹ צִוָּה ה׳ מִצְוַת (שמות יג,ב) ״קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר״, וְיִהְיֶה זֶה לְזִכָּרוֹן כִּי הוּא יוֹצְרוֹ מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ. וְלָזֶה כְּשֶׁמָּצָא רָשָׁע זֶה הִקְשָׁה ה׳ לִבּוֹ ״לְמַעַן שִׁתִי אוֹתוֹתַי אֵלֶּה״ שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לְאוֹת וּלְמוֹפֵת לַטַּעַם הַנִּזְכָּר, יִהְיוּ בְּקִרְבּוֹ שֶׁתִּמְצֶאנָה אוֹתוֹ כּוֹסוֹת הַתַּרְעֵלָה גַּם כֵּן לְצַד רִשְׁעוֹ, וְזוּלַת טַעַם זֶה לֹא הָיָה ה׳ מְשַׁדֵּד הַמַּעֲרָכוֹת בִּשְׁבִילוֹ לְבַד.