וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאׇזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֙לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־אֹתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
התעללתי. שָׂחַקְתִּי, כְּמוֹ "כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי" (במדבר כ"ב), "הֲלֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעוֹלֵל בָּהֶם" (שמואל א' ו'), הָאָמוּר בְּמִצְרַיִם, וְאֵינוֹ לְשׁוֹן פּוֹעֵל וּמַעֲלָלִים, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִכְתֹּב עוֹלַלְתִּי, כְּמוֹ "וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי" (איכה א'), "אֲשֶׁר עוֹלַל לִי" (שם):
וּבְדִיל דְתִשְׁתָּעֵי קֳדָם בְּרָךְ וּבַר בְּרָךְ יָת נִסִין דִי עֲבָדִית בְּמִצְרַיִם וְיָת אַתְוָתַי דִי שַׁוֵיתִי בְהוֹן וְתִדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ:
ולמען תספר. למשה ידבר שהוא כנגד כל ישראל, וככה וידעתם כי אני ה', שידעו כל ישראל זה, ודברה תורה כלשון בני אדם לומר התעללתי, כאדם משנה התולדות להנקם מאחר:
התעללתי - פעולת עלילות.
וּלְמַעַן תְּסַפֵּר. לְמַעַן יֵדְעוּ דוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל אֵלֶּה.
וִידַעְתֶּם. אַתָּה וְדוֹרוֹתֶיךָ וְהַמִּצְרִים:
התעללתי כל תיבה דוגמא זו כשיש בה תי״ו היא לשון צחוק ולעג וכשהיא בלא תי״ו היא לשון מעשה.
וּלְמַעַן תְּסַפֵּר וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן הֻצְרַךְ לְטַעַם זֶה, וְלֹא הִסְפִּיק בַּטַּעַם הָרִאשׁוֹן שֶׁה׳ חָפֵץ לְהָשִׂים אוֹתוֹת אֵלֶּה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּסָמוּךְ. עוֹד, מַה הוּא ״אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם״, וּמַה הוּא ״וְאֶת אֹתֹתַי״ שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהֵם שְׁנֵי דְּבָרִים. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ וִידַעְתֶּם וְגוֹ׳:
אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא כִּי בָּא ה׳ לְהוֹדִיעַ כִּי אֵין תַּכְלִית הַכַּוָּנָה בַּהֲבָאַת הָאוֹתוֹת בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בְּפַרְעֹה, אֶלָּא לְחַזֵּק הָאוֹתוֹת שֶׁבָּהֶם עִקַּר הָאֱמוּנָה בְּלֵב יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָשׁוּם בַּל יִשָּׁכַח לָנֶצַח, כִּי כְּשֶׁיִּהְיֶה בְּקִרְבּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה יִהְיֶה בְּזִכְרוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם וָעֶד. וְהַכַּוָּנָה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת חוּלִּין (חולין עה:) בְּדִין בֶּן פְּקוּעָה, כָּל שֶׁיִּהְיוּ בּוֹ שְׁנֵי דְּבָרִים הַמֻּפְלָאִים יִהְיֶה מוּזְכָּר תָּמִיד, וּכְשֶׁיִּרְאוּ שֶׁאוֹכְלוֹ בְּלֹא שְׁחִיטָה לֹא יַחְשְׁדוּהוּ כִּי מוּזְכָּר הוּא בֵּינֵיהֶם, כִּי תְּרֵי תְּמִיהֵי מִדְכַּר דְּכִירֵי אִינְשֵׁי. וְהִנֵּה בְּאֶמְצָעוּת הַפֶּלֶא שֶׁיַּפְלִיא ה׳ לְהוֹדִיעָם כִּי הוּא שׁוֹלֵט בָּרוּחַ וּבַמַּיִם וּבֶעָפָר וּבְבַעֲלֵי חַיִּים וּבָאֵשׁ וּבָאֲוִיר וְכַדּוֹמֶה, אֵין זֶה מַסְפִּיק שֶׁיִּזָּכֵר הַדָּבָר בִּתְמִידוּת לְעוֹלָם לַחְקֹק הָאֱמוּנָה, אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת הֱיוֹת הַפְלָאָה שְׁנִיָּה, כִּי יַפְלִיא ה׳ לְהָרַע אֶת פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו לְהַשְׁקוֹתָם כּוֹסוֹת לַעֲנָה מַה שֶׁלֹּא הָיָה כֵן לְכָל גּוֹי. וְזֶה לְךָ נְעִימוּת אִמְרֵי נֹעַם ״וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ״ עִנְיָן זֶה, וְהַסִּפּוּר מִן הַנִּמְנָע שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר תָּמִיד בְּזִכְרוֹנְךָ זוּלַת בְּאֶמְצָעוּת שְׁתֵּי תְּמִיהוֹת: הָאַחַת אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם הֲרֵי תְּמִיהָה אַחַת, הֲגַם שֶׁהָיָה ה׳ עוֹשֶׂה לָהֶם צָרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם שִׁדּוּד הַמַּעֲרָכוֹת וְהַטִּבְעִיּוֹת, אַף עַל פִּי כֵן לְצַד רֹב הַצָּרוֹת וְהַמַּכּוֹת עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְכָל מַכָּה הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע וְחָמֵשׁ מַכּוֹת, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, הִנֵּה הַדָּבָר תָּמוּהַּ, וּתְמִיהָה זוֹ לְבַד לֹא דְּכִירֵי אִינְשֵׁי וְלֹא יְסַפְּרוּ מַעֲשֵׂה ה׳. וְאָמַר וְאֶת אֹתֹתַי, פֵּרוּשׁ, הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה ה׳ תְּמִיהָה שְׁנִיָּה, שֶׁגַּם בְּלֹא עִנְיַן מִצְרַיִם הָאוֹת מֵעַצְמוֹ הוּא דְּבַר פֶּלֶא, וּבְאֶמְצָעוּת שְׁתֵּי פְּלָאוֹת ״תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ״ וְגוֹ׳. וְתַכְלִית הַמְכֻוָּן בַּסִּפּוּר הוּא ״וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה׳״ וְאֵין עוֹד, וְתַכְזִיבוּ הָאֱמוּנוֹת זוּלַת זֶה. וְכֵן תִּמְצָא כְּשֶׁדִּבֵּר אִתָּנוּ ה׳ בָּרוּךְ הוּא בְּהַר סִינַי פֶּתַח דְּבָרָיו יִתְבָּרַךְ אָמַר ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, וְזֶה לְךָ הָאוֹת, ״אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״, וְהוּא שֶׁהִקְדִּים דְּבָרָיו כָּאן וְאָמַר ״וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה׳״, כִּי יַכִּירוּ בָּזֶה בְּחוּשׁ הָרְאוּת צֶדֶק הָאֱמוּנָה מַה שֶׁלֹּא הִשִּׂיג אָדָם מֵהָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם, בָּרוּךְ אֲשֶׁר כֵּן עָשָׂה לָנוּ.
