שְׁמוֹת א׳ · י״א

וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

המצרים מעמידים על ישראל שרי מסים כדי לענותם בעבודות קשות, ובני ישראל בונים לפרעה את ערי המסכנות פיתום ורעמסס. רש״י מבאר ש״שרי מסים״ הם שרים הגובים מהם את המס, והמס הוא בניית ערי אוצרות לפרעה, וש״ערי מסכנות״ הן ערי אוצר כתרגומו. אבן עזרא מפרש שהעינוי נועד ״ליבש זרע הזכרים״, כלומר להחליש את כוח הפריון על ידי עבודת פרך. כך מתחיל שלב השעבוד המעשי, שבו הופכת התוכנית של פרעה מדיבור לפעולה של דיכוי כלכלי וגופני.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

עליו. עַל הָעָם:

מסים. לְשׁוֹן מַס, שָׂרִים שֶׁגּוֹבִין מֵהֶם הַמַּס, וּמַהוּ הַמַּס? שֶׁיִּבְנוּ עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה:

למען ענתו בסבלתם.‬ שֶׁל מִצְרַיִם:

ערי מסכנות. כְּתַרְגּוּמוֹ, וְכֵן "לֶךְ בֹּא אֶל הַסּוֹכֵן הַזֶּה" (ישעיהו כ"ב) - גִּזְבָּר הַמְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת:

את פתם ואת רעמסס. שֶׁלֹּא הָיוּ רְאוּיוֹת מִתְּחִלָּה לְכָךְ, וַעֲשָׂאוּם חֲזָקוֹת וּבְצוּרוֹת לְאוֹצָר:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּמַנִיאוּ עֲלֵיהוֹן שִׁלְטוֹנִין מַבְּאִישִׁין בְּדִיל לְעַנוֹאֵהוֹן בְּפָלְחָנְהוֹן וּבְנוֹ קִרְוֵי בֵית אוֹצָרָא לְפַרְעֹה יָת פִּיתוֹם וְיָת רַעַמְסֵס:

Onkelos Exodus

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

מסים רבים, והאחד מס, וכמו פתים (ויקרא ב ו) פת (ברא' יח ה), והם מפעלי הכפל:

וטעם ענותו ליבש זרע הזכרים:

מסכנות. אוצרות, וכמוהו אל הסוכן (ישעי' כב טו) ותהי למלך סוכנת (מ"א א ד), שומרת האוצר, ולא יודע לכל ושכבה בחיקך:

רַעֲמסס. בפתחות העי"ן ואיננה מקום ישראל:

Piotrkow, 1907-1911

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

מסים - מן הכפולים הוא מסס. כמו: פתות אותו פתים מן פתת.

מסכנות - אוצרות כמו: אל הסוכן הלז לשבנא אשר על הבית.

Rashbam on Torah -- Daat

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

לְמַעַן עַנּוֹתוֹ. כְּדֵי שֶׁיַּסְכִּימוּ לָצֵאת אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת.

וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת. וְהֵם קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְמַס לִבְנוֹת אֶת הֶעָרִים.

Vocalized Edition

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

למען ענתו בסבלתם לשון מעוט תשמיש. כמו ״‎אם תענה את בנותי״‎, כלומר שימעטו לשמש מטתם בשביל סבלותם, וכל זה לקיים ״‎וענו אותם״‎.

וכן אמרו רבותינו ״‎את ענינו״‎ - זו פרישות דרך ארץ.

Chizkuni

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיָּשִׂימוּ עָלָיו וְגוֹ׳. כָּאן הַבֵּן שׁוֹאֵל: מַה חָכְמָה נִתְחַכְּמוּ בָּזֶה? אֵין זוֹ חָכְמָה אֶלָּא רָעוּת וַחֲצִיפוּת. עוֹד, אֵיךְ מְלָאָם לִבָּם בִּתְחִלַּת הַשִּׁעְבּוּד לָשׂוּם עֲלֵיהֶם שָׂרֵי מִסִּים? וְעוֹד, אֵיךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נָטוּ עָרְפָּם לַעֲבוֹדַת עֲבוֹדָה נָכְרִיָּה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים? וְהִנֵּה רַזַ״ל שֶׁאָמְרוּ (סוטה יא,א) כִּי הָיָה הַדָּבָר בְּהַדְרָגָה, בִּתְחִלָּה בְּפֶה רַךְ וּלְבַסּוֹף בְּפָרֶךְ, וּמִן סֵדֶר הַכְּתוּבִים מַשְׁמַע כִּי בִּתְחִלָּה שָׂמוּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי מִסִּים, וּלְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה צָרִיךְ לוֹמַר כִּי קָדְמוּ דְּבָרִים לְשִׂימַת שָׂרֵי מִסִּים.

וְהִנֵּה לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ״, כִּי סוֹבְרִים שֶׁיְּכוֹלִין לְהִשְׁתַּעְבֵּד בָּהֶם בְּעַד הַטּוֹב שֶׁעָשׂוּ לָהֶם בִּשְׁנֵי רָעָב, אֶפְשָׁר שֶׁבָּאוּ עֲלֵיהֶם בְּכֹחַ וָאֵל תֵּכֶף וּמִיָּד, וְשִׁעְבְּדוּם וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם שָׂרִים, וְאָז הָיוּ מוּעָטִים בְּעֵרֶךְ הַמִּצְרִיִּים וְנָטוּ עָרְפָּם. וּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״הָבָה נִתְחַכְּמָה״ אֵינוֹ עַל פְּרָט הַשִּׁעְבּוּד אֶלָּא עַל פְּרָט אַחֵר, וּכְמוֹ כֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה א,יח) שֶׁהָיָה עַל שִׁקּוּעַ הַבָּנִים בַּיָּם כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם.

עוֹד נִרְאֶה בְּדִקְדּוּק עוֹד אָמְרוֹ לְמַעַן עַנֹּתוֹ וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ וְהַדָּבָר מוּבָן שֶׁהוּא לְמַעַן עַנּוֹתוֹ מִתְכַּוְּנִים. עוֹד אָמְרוֹ בְּסִבְלֹתָם מַה בָּא לְמַעֵט?

אָכֵן נִרְאֶה שֶׁנִּתְחַכְּמוּ עָלָיו לְהִשְׁתַּעְבֵּד בְּדֶרֶךְ זֶה, כִּי פַּרְעֹה מִן הַסְּתָם יִהְיוּ לוֹ בּוֹנִים עָרִים לָשֶׁבֶת וְהַרְבֵּה עוֹבְדִים עֲבוֹדוֹת הַצְּרִיכִין לַמַּלְכוּת מֵהַמִּצְרִיִּים עַצְמָם וּמֵהַזּוּלַת, וְהָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה יִקָּרְאוּ ״מַס״ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (מלכים א ה:כז): ״וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכָּל יִשְׂרָאֵל״, וְיָעַץ עֵצָה לָשׂוּם עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ הֵם שָׂרֵי מִסִּים, יוּבַן שֶׁיִּהְיוּ הֵם הַמְּמֻנִּים עַל כָּל עוֹשֵׂי מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ. וְדָבָר זֶה אֵינוֹ פְּחִיתוּת וְלֹא דַּלּוּת לְיִשְׂרָאֵל וְאֵינָם יְכוֹלִין לְמָאֵן. וְכַוָּנָתָם בָּזֶה הוּא לְעָרְמָה, לְמַעַן עַנּוֹתוֹ לְעַם יִשְׂרָאֵל בְּסִבְלוֹתָן שֶׁל הַמִּסִּים שֶׁהֵם עוֹבְדֵי עַבְדוּת, כְּשֶׁלֹּא יוּכְלוּ לַעֲבֹד עֲבוֹדָתָם אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵיהֶם בְּתוֹסֶפֶת מְרֻבָּה מִמַּה שֶׁיּוּכְלוּ שְׂאֵת, יִצְטָרְכוּ הַשָּׂרִים לְהִצְטָרֵף עִמָּהֶם לַעֲבֹד עֲבוֹדָתָם לְהַשְׁלִים חֻקָּם, שֶׁלֹּא הָיוּ מַכִּירִים בְּחֹק הָעֲבוֹדָה אֶלָּא לַשָּׂרִים שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם הֵם הַמְּמֻנִּים. וְזוֹ הִיא חָכְמָתָם שֶׁבְּאֶמְצָעוּת עָרְמָה זוֹ הִכְנִיסוּם בַּסְּבָלוֹת, וְהוּא אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּתְחִלָּה בְּפֶה רַךְ הָיוּ לְשָׂרִים וְאַחַר כָּךְ לַעֲבָדִים, ״וַיִּבֶן עָרֵי״ וְגוֹמֵר.

Vocalized Edition