וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ וַיָּקֻ֕צוּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וכאשר יענו אתו. בְּכָל מַה שֶּׁהֵם נוֹתְנִין לֵב לְעַנּוֹת, כֵּן לֵב הַקָּבָּ"ה לְהַרְבּוֹת וּלְהַפְרִיץ:

כן ירבה. כֵּן רָבָה וְכֵן פָּרַץ. וּמִדְרָשׁוֹ, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת כֵּן, אַתֶּם אוֹמְרִים פֶּן יִרְבֶּה וַאֲנִי אוֹמֵר כֵּן יִרְבֶּה (סוטה י"א):

ויקצו. קָצוּ בְחַיֵּיהֶם. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ כְּקוֹצִים הָיוּ בְּעֵינֵיהֶם (שם):

וּכְמָא דִמְעַנַן לְהוֹן כֵּן סָגָן וְכֵן תַּקְפִין וַעֲקַת לְמִצְרָאֵי מִן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

וכאשר יענו אותו. אעפ"י שהיה בעינוי, כן ירבה כימים אשר לא עונה:

יפרוץ. שעבר החוק בפריה ורביה כמו ופורץ גדר (קהלת י):

כן ירבה - כמו כן הרבה כמלפנים.

ויקוצו - בחייהם, כמו: קצתי בחיי. וכן: אשר אתה קץ מפני שני מלכיה.

כן ירבה וכן יפרץ שכן אמר לו הקב״‎ה אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם.

וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י כְּקוֹצִים הָיוּ בְּעֵינֵיהֶם, וְרָצָה לוֹמַר שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ בְּעֵינֵיהֶם לְקוֹץ מַכְאִיב וּלְסִלּוֹן מַמְאִיר. וְאֵין הַלָּשׁוֹן מַשְׁמַע כָּךְ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְאֵיךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל כְּקוֹצִים מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? וְעוֹד ״וַיָּקֻצוּ״ בְּשׁוּרֻק לְשׁוֹן נִפְעָל, וּמִזֶּה נִרְאֶה שֶׁקָּאֵי עַל הַמִּצְרִים וְלֹא עַל יִשְׂרָאֵל. וְאִם רָצָה לוֹמַר שֶׁהָיָה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ נִכְנְסוּ הַקּוֹצִים בְּגוּפָם, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיָּקֻצוּ מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. עַל כֵּן נִרְאֶה לִי שֶׁהַמִּצְרִים נִמְשְׁלוּ בְּעֵינֵי עַצְמָם לְקוֹצִים, כִּי מִדֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעוֹקְרִין מִן הַשָּׂדֶה הַקּוֹצִים כְּדֵי לָטַעַת בִּמְקוֹמָם נְטִיעָה מְשֻׁבַּחַת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פ ט-י) ״גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ. פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ״ וְגוֹ׳. רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִטַּע בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נְטִיעָה מְשֻׁבַּחַת, דְּהַיְינוּ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר ״כֶּרֶם חֶמֶר עַנּוּ לָהּ״ (ישעיה כז ב), וְלַעֲקוֹר מִשָּׁם הָאֻמּוֹת שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְקוֹצִים. כָּךְ חָשְׁבוּ הַמִּצְרִים אַחַר שֶׁרָאוּ רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וְרָבוּ עַד לְמַעְלָה, דְּאִי רְצוֹן הָאֵל שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל נְטוּעִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְהֵמָּה יִהְיוּ כְּקוֹצִים מוּשְׁלָכִים מִן הָאָרֶץ זְרֵה הָלְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְעָלָה מִן הָאָרֶץ״ (הושע ב א), ״וְעָלִינוּ״ מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא שֶׁתָּלוּ קִלְלָתָן בַּאֲחֵרִים. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהָיוּ נִמְשְׁלוּ הַמִּצְרִים בְּעֵינֵי עַצְמָם כְּקוֹצִים הַמּוּשְׁלָכִים מִן הָאָרֶץ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ נְטוּעִים בִּמְקוֹמָם.

דָּבָר אַחֵר, וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּדְמַסִּיק בְּרַבָּתִי פָּרָשָׁה זוֹ (ב ה) לָמָּה נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מַה הַסְּנֶה קָשֶׁה מִכָּל הָאִילָנוֹת וְכָל עוֹף שֶׁנִּכְנַס בְּתוֹכוֹ אֵינוֹ יוֹצֵא בְּשָׁלוֹם כוּ׳, עַל כֵּן אָמַר ״וַיָּקֻצוּ״ שֶׁנִּמְשְׁלוּ הַמִּצְרִים לְקוֹצִים אֵלּוּ, שֶׁהָעוֹף כְּשֶׁנִּכְנַס בְּתוֹכוֹ הוּא נִכְנַס בְּנָקֵל וּכְשֶׁרוֹצֶה לָצֵאת אֵינוֹ יָכוֹל מִפְּנֵי הַמַּדְקֵרוֹת שֶׁל הַקּוֹצִים. כָּךְ הַמִּצְרִים הִכְנִיסוּם בְּשִׁעְבּוּד בְּקַלּוּת בְּפֶה רַךְ, וְאַחַר כָּךְ בְּפָרֶךְ, כִּי לֹא הִנִּיחוּם לָצֵאת מִן הַשִּׁעְבּוּד. לְכָךְ סָמַךְ לְפָסוּק ״וַיָּקֻצוּ״ בְּפָרֶךְ שֶׁנִּזְכְּרוּ בַּפָּרָשָׁה, כִּי הֵמָּה מַמָּשׁ מֵעִנְיַן ״וַיָּקֻצוּ״, שֶׁנִּמְשְׁלוּ הַמִּצְרִים לְקוֹצִים כְּסוּחִים מִפְּנֵי מַה שֶּׁעָשׂוּ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. לְכָךְ נֶאֱמַר ״מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״.

וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְגוֹ׳. מַה יֶעֱרַב נְעִימוּת הַכָּתוּב עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב בַּזֹּהַר (חלק ב צה:) בְּפָסוּק (קהלת ח:ט) ״עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ״, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הָעִנּוּי וְהַצָּרוֹת תִּתְבָּרֵר בְּחִינַת הַטּוֹב מֵהָרַע וְתִסָּמֵךְ אֶל חֵלֶק הַטּוֹב, וְתִתְבָּרֵר בְּחִינַת הָרַע מֵחֵלֶק הַטּוֹב וְתִסָּמֵךְ אֶל בְּחִינַת הָרַע, וּשְׁנֵי פְּרָטִים אֵלּוּ רְמוּזִים בְּאָמְרוֹ ״לְרַע לוֹ״. וְהוּא עַצְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן״ - כְּשִׁעוּר הָעִנּוּי הָיוּ מוֹצִיאִים וּמְבָרְרִים חֵלֶק הַטּוֹב וּמִתְרַבֶּה חֵלֶק הַטּוֹב ״וְכֵן יִפְרֹץ״. אוֹ יִרְמֹז וְכֵן יִפְרֹץ שֶׁהָיָה נִפְרָץ מִמֶּנּוּ חֵלֶק הָרַע שֶׁהָיָה דָּבוּק בּוֹ, וְהוּא הַצֵּרוּף אֲשֶׁר צֵרַף ה׳ אוֹתָם בְּכוּר הַבַּרְזֶל בְּמִצְרַיִם.

וּכְפִי פְּשַׁט הַכָּתוּב יִרְצֶה, כִּי כְּשֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים מַרְבִּים לְעַנּוֹת, הָיָה ה׳ מַרְבֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נֶעֱזָרִים עַל הָעֲבוֹדָה וְהָיָה נוֹתֵן בָּהֶם כֹּחַ, וְהוּא אָמְרוֹ כֵּן יִרְבֶּה לְשִׁעוּר אֲשֶׁר יַסְפִּיקוּ הָעוֹבְדִים בָּעֲבוֹדָה, וְגַם ה׳ נוֹתֵן בָּהֶם כֹּחַ לְשִׁעוּר אֲשֶׁר יִתְמַעֵט מִכֹּחָם מֵהָעִנּוּי. וּכְשֶׁרָאוּ הַמִּצְרִים כֵּן, הָיוּ מַעֲבִידִים אוֹתָם בְּפָרֶךְ, כְּתַרְגּוּמוֹ בְּקַשְׁיוּ.