וְעָשִׂ֛יתָ הַיָּשָׁ֥ר וְהַטּ֖וֹב בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וּבָ֗אתָ וְיָֽרַשְׁתָּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהֹוָ֖ה לַאֲבֹתֶֽיךָ׃

ועשית הישר והטוב בעיני ה׳, למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטבה אשר נשבע ה׳ לאבתיך. רש״י מבאר ש״הישר והטוב״ הוא פשרה ולפנים משורת הדין. הפסוק מצווה לעשות את הישר והטוב בעיני ה׳, וההבטחה בצדו היא טובה וירושת הארץ. אונקלוס מתרגם ״ותעבד דכשר ודתקן קדם ה׳״. הפסוק מוסיף עיקרון חשוב לקיום המצוות: לא די בשמירה טכנית של הדין, אלא יש לנהוג בישר ובטוב, ולפי רש״י אף לפנים משורת הדין. יש כאן קריאה למוסריות ולהתנהגות ראויה מעבר למינימום הנדרש. הפסוק מלמד שעבודת ה׳ כוללת גם התנהגות אנושית ראויה כלפי הזולת, פשרה ותום לב. השכר על כך הוא טובה וירושת הארץ. יש כאן חיבור בין קיום המצוות לבין המידות הטובות, המראה שהתורה מבקשת מן האדם לא רק לקיים דינים אלא גם לנהוג בישרות וטוב לב.