לֹ֣א תְנַסּ֔וּ אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֥ר נִסִּיתֶ֖ם בַּמַּסָּֽה׃

לא תנסו את ה׳ אלהיכם כאשר נסיתם במסה. רש״י מבאר ש״במסה״ פירושו כשיצאו ממצרים וניסוהו במים, שנאמר ״היש ה׳ בקרבנו״. אבן עזרא מבאר ש״מסה״ הוא שם מקום, והטעם שאמרו ״היש ה׳ בקרבנו״, ומלמד שאין צורך לנסות אלא לשמור מצוותיו. הפסוק אוסר לנסות את ה׳ כפי שעשו ישראל במסה. הפסוק מזהיר מפני חטא נוסף: ניסיון ה׳ מתוך ספק בהשגחתו. הזכרת ״מסה״ מפנה לאירוע שבו ניסו ישראל את ה׳ בעניין המים ושאלו אם הוא בקרבם. הפסוק מלמד שאין לפקפק בה׳ ולתבוע ממנו הוכחות, אלא לבטוח בו ולשמור את מצוותיו. יש כאן קריאה לאמונה ולביטחון בה׳ בלא ניסיונות ותביעות. הפסוק מדגיש שהיחס הראוי לה׳ הוא של אמונה ושמירת מצוות, ולא של ספק ודרישת אותות, כפי שטעו ישראל במסה.