כִּ֣י אֵ֥ל קַנָּ֛א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּקִרְבֶּ֑ךָ פֶּן־יֶ֠חֱרֶ֠ה אַף־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔ךְ וְהִשְׁמִ֣ידְךָ֔ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ {ס}

כי אל קנא ה׳ אלהיך בקרבך, פן יחרה אף ה׳ אלהיך בך והשמידך מעל פני האדמה. הפסוק מנמק את האזהרה מפני עבודה זרה: ה׳ הוא אל קנא השוכן בקרב ישראל, ואם יעבדו עבודה זרה יחרה אפו וישמידם מן הארץ. אונקלוס מתרגם ״ארי אל קנא ה׳ אלהך שכינתה בינך״. הפסוק מדגיש את חומרת עבודה זרה בעזרת שני יסודות: קנאת ה׳ ונוכחותו בקרב ישראל. דווקא משום שה׳ שוכן בקרבם, הפנייה לעבודה זרה חמורה במיוחד ומעוררת את חרון אפו. הפסוק מזהיר מפני התוצאה הקשה של השמדה מן הארץ. יש כאן חיזוק לאזהרה מפני עבודה זרה, המבליט שהעונש חמור ומיידי, ושהנאמנות לה׳ אינה עניין של מה בכך, שכן ה׳ קנא ונוכח בתוך העם, והפרת הנאמנות מסכנת את עצם קיומם בארץ.