דְּבָרִים ל״ב · כ״ח

כי אוֹתוֹ גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה. שֶׁאִלּוּ הָיוּ חֲכָמִים ישכילו זאת איכה ירדף וגו':

אֲרֵי עַם מְאַבְּדֵי עֵצָה אִנוּן וְלֵית בְּהוֹן סוּכְלְתָנוּ

כי גוי אובד עצות. הנכון שזה הגוי הם צרי ישראל ומלת אבד שם התאר והיא סמוכה על כן נפתח הבי״‎ת וידוע כי מלת אבד מהפעלי' העומדי' רק פי' עצות שב אל אבד כמו נובלת עליה וכן ותאבדו דרך שהוא סמוך אל דרך והנה השכיל המתרגם שאמר מאבדי עצה:

כי גוי - האומות.

אובד עצות - כמו מִסְפֵּד תמרורים. מַקֵּל לבנה. לפי שהם דבוקים, מַעֲשֵׂר בקר וצאן.

כי גוי אבד עצות המה בספרי דורשו רבי יהודה עד ראו עתה כנגד ישראל ור׳‎ נחמיה דורשו כנגד האומות רבי יהודה דורשו כלפי ישראל ולעיל קאי וה״‎ק אמרתי אפאיהם לישראל כי גוי אבד עצות המה, אבדו עצה שנתנו להם היא התורה.

כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת. פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵין חֲשָׁשׁ שֶׁהַגּוֹי יִרְאֶה וְיִקַּח מוּסָר וְיֹאמַר: וּמָה אֵלּוּ עַל שֶׁהִכְעִיסוּ מְעַט רָאָה מַה עָלְתָה בְּיָדָם וְכוּ׳ וְיֵיטִיב מַעֲשָׂיו, וְהוּא אָמְרוֹ ״כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת״, פֵּרוּשׁ אֵין בְּטִבְעוֹ דָּבָר זֶה וְאָבוּד הוּא מֵעֵצוֹת כָּאֵלּוּ, ״וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה״ לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ ״לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת״, פֵּרוּשׁ חֳרִי הָאַף הַבָּא עַל יִשְׂרָאֵל, וּמִזֶּה יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם מַה תִּהְיֶה עַל מַעֲלָם.