דְּבָרִים ל״ב · כ״ז

לולי כעס אויב אגור. אִם לֹא שֶׁכַּעַס הָאוֹיֵב כָּנוּס עֲלֵיהֶם לְהַשְׁחִית, וְאִם יוּכַל לָהֶם וְיַשְׁחִיתֵם יִתְלֶה הַגְּדֻלָּה בּוֹ וּבֵאלֹהָיו וְלֹא יִתְלֶה הַגְּדֻלָּה בִּי, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר פן ינכרו צרימו - יְנַכְּרוּ הַדָּבָר לִתְלוֹת גְּבוּרָתָם בְּנָכְרִי שֶׁאֵין הַגְּדֻלָּה שֶׁלּוֹ - פן יאמרו ידנו רמה וגו':

אִלוּלָפוֹן רָגְזָא דְסָנְאָה כְּנִישׁ דִילְמָא יִתְרַבְרַב בְּעֵל דְבָבָא דִילְמָא יֵימְרוּן יְדָנָא תְקִיפַת לָנָא וְלָא מִן קֳדָם יְיָ הֲוַת כָּל דָא

אגור. אפחד מגזרת ויגר מואב והמתרגם אמר מגזרת אגרה בקציר והנכון שהוא מלשון תגרה והכתוב דבר כדרך בני אדם להבין השומעים:

ינכרו. הפך יכירו כמו ויתנכר אליהם:

פעל כל זאת. על השבטים:

פן יאמרו ידנו רמה - פן יגברו לומר למפרע, שהם עשו ולא אני.

ולא ה׳‎ פעל כל זאת לא באת זו להם מאתו כדי להוכיחם אלא על כי ידנו רמה.

לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה הַכְעָסוֹת הִכְעִיסוּנִי אוֹיְבֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ ״אָגוּר״ מִלְּשׁוֹן (משלי ו:ח) ״אָגְרָה בַקָּצִיר״, שֶׁאָגוּר הוּא כַּעֲסוֹ שֶׁל אוֹיֵב וְעוֹמְדִים הֵם לְכִלָּיוֹן, וּכְשֶׁיִּרְאוּ שֶׁהִשְׁבַּתִּי שֵׁם יִשְׂרָאֵל חָס וְשָׁלוֹם ״יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ״, פֵּרוּשׁ, יַחְשְׁבוּ כִּי יִשְׂרָאֵל אֱמוּנָתָם נָכְרִיָּה וְלֹא צַדִּיק, וְיִתְחַזֵּק דְּבַר אֱמֶת לְשֶׁקֶר חָס וְשָׁלוֹם. וְעוֹד חוֹשֵׁשׁ ״פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה״, פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד שֶׁיַּכְחִישׁוּ אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל וְדָתָם, יוֹסִיפוּ לַחֲטֹא לוֹמַר שֶׁאֱמוּנָתָם אֱמוּנָה רְאוּיָה, וְהוּא אָמְרוֹ ״פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה״, וְטוֹבָתָם וְשַׁלְוָתָם לֹא מֵה׳ הִיא אֶלָּא מֵעֲבוֹדָה זָרָה אֲשֶׁר הֵם עוֹבְדִים.

וְהוּא אָמְרוֹ וְלֹא ה׳ פָּעַל כָּל זֹאת, פֵּרוּשׁ, כָּל טוֹבָתָם וְהַצְלָחָתָם. וְהָרְאָיָה שֶׁלֹּא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל דָּבָר רַע מַה שֶׁהֵם אֵינָם עוֹשִׂים, וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה, וְהֵם מָשְׁלוּ בָּהֶם וַיְאַבְּדוּם.

אוֹ יִרְצֶה, שֶׁכָּל הַפְּעֻלָּה הַזֹּאת שֶׁעָשׂוּ הַשְׁחָתָה גְּדוֹלָה בְּיִשְׂרָאֵל וְהִשְׁבִּיתוּ מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם, יֹאמְרוּ שֶׁלֹּא עָשָׂה כָּל זֶה ה׳ אֶלָּא בְּצֵרוּף כֹּחַ וְרָצוֹן עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא הִשְׁלִיטָתָם עֲלֵיהֶם: