דְּבָרִים ל״ב · כ״א

קנאוני. הִבְעִירוּ חֲמָתִי:

בלא אל. בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ אֱלוֹהַּ:

בלא עם. בְּאֻמָּה שֶׁאֵין לָהּ שֵׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ"ג) הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִים זֶה הָעָם לֹא הָיָה, בְּעֵשָׂו הוּא אוֹמֵר (עובדיה א') בָּזוּי אַתָּה מְאֹד:

בגוי נבל אכעיסם. אֵלּוּ הַמִּינִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהילים י"ד) אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים (ספרי; יבמות ס"ג):

אִנוּן אַקְנִיאוּ קֳדָמַי בְּלָא דַחֲלָא אַרְגִיזוּ קֳדָמַי בְּפָלְחַן טַעֲוָן וַאֲנָא אַקְנִנוּן בְּלָא עַם בְּעַמָא טַּפְּשָׁא אַרְגֵזִנוּן

קנאוני. קל העי״‎ן להקל על הלשון:

בלא אל. הטעם שאין לו כח להציל:

בהבליהם. ולא בדבר אמת:

אקניאם. מהבנין הכבד הנוסף והוא יצא לשני פעולים:

בלא עם. שלא הם עמי והנה פי' איך יכניסם שיביא עליהם לבדם צרות משונות ויותר מהכל:

גוי נבל שהכסיל והנבל איננו יודע ועל כן יהרוג ולא יחמול:

בלא עם אלו כשדים כדכתיב זה העם לא היה.