דְּבָרִים ג׳ · י״א

מיתר הרפאים. שֶׁהָרְגוּ אַמְרָפֶל וַחֲבֵרָיו בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם, וְהוּא פָּלַט מִן הַמִּלְחָמָה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י"ד) "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" - זֶהוּ עוֹג:

באמת איש. בְּאַמַּת עוֹג:

אֲרֵי לְחוֹד עוֹג מַלְכָּא דְמַתְנָן אִשְׁתָּאַר מִשְׁאָר גִבָּרַיָא הָא עַרְסֵהּ עַרְסָא דְפַרְזְלָא הֲלָא הִיא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמוֹן תְּשַׁע אַמִין אָרְכַּהּ וְאַרְבַּע אַמִין פְּתָיַהּ בְּאַמַת מְלַךְ

באמת איש. באמת כל אדם והנה הוא כפול ולא יתכן להיות באמתו כי מה בא הכתוב ללמד ועוד שלא יהיה בצלם אדם כלל:

כי רק עוג מלך הבשן וגו' - לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תירא אותו.

הנה ערשו - עריסה של קטן כשהיה תינוק בירצי"ל בל"א.

ערש ברזל - לפי שכשהיה קטן היה חזק מאד ובהשתטחו היה משבר ערש של עץ, לכך עשאוהו של ברזל, כי לאדם גדול שיש בו דעת לא היה צריך כך.

הלה היא ברבת בני עמון - עדיין מונחת שם במקום שנתגדל בקטנותו לתמהון שהיה גדול בקטנותו כל כך, אבל מטת אדם גדול אין רגילים להצניע במקום אחד כי בהרבה מקומות יש לו מטות. ואני שמעתי לכך אומר הלה היא ברבת בני עמון - מפני ששמע שמשה נצטוה מפי הגבורה אל תצרם ואל תתגר בם על בני עמון, דאפילו אנגריא לא הורשו ישראל על בני עמון וידע שישראל ילחמו עליו, לכך הקדים ונתן ערשו ומטתו בתוך העיר ברבת בני עמון והיא היתה עיר מלוכה, כדמפרש בספר שמואל, כדי שלא יכוהו ישראל על מטתו, כי ידע שלא הורשו לבא שמה מאברהם.

באמת איש - שהגדיל כל צרכו.

הנה ערשו ערש ברזל לשון כרך ומגדל ומבצר כמו בפאת מטה ובדמשק ערש. ובל׳‎ תלמוד מערבא לה בכל מחוזא ערסייתא, כלומר מבצר מוקף חומה חזקה כברזל.

תשע אמות ארכה גבהה של חומה סביב המבצר וארבע אמות רחבה של חומה.

באמת איש באמת כל אדם שאינו תינוק.