דְּבָרִים כ״ט · כ״א

וְיֵימַר דָרָא בַתְרָאָה בְּנֵיכוֹן דִי יְקוּמוּן מִבַּתְרֵיכוֹן וּבַר עַמְמִין דִי יֵיתֵי מֵאַרְעָא רְחִיקָא וְיֶחֱזוּן יָת מְחָתָא דְאַרְעָא הַהִיא וְיָת מַרְעָהָא דִי אַמְרַע יְיָ בַּהּ

ואמר הדור האחרון. שהם בניכם גם הנכרים הרואים את מכת הארץ:

ואמר הדור האחרון שלא היה נולד בשעת הברית.

והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה ולא שמע הברית ויתמה ממכות הארץ אבל היודעים לא יתמהו.

וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן וְגוֹ׳. יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה סְפֵקוֹת, כִּי לֹא פֵּרֵשׁ בַּמִּקְרָא מָה יֹאמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, כִּי אֵין לוֹמַר שֶׁיֹּאמְרוּ: ״עַל מָה עָשָׂה ה׳ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת״, שֶׁהֲרֵי עַל זֶה אָמַר: ״וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מָה עָשָׂה ה׳ כָּכָה״ וְאִם כֵּן בְּנֵיכֶם מָה יֹאמְרוּ? וּמַהוּ שֶׁאָמַר תְּחִלָּה: ״וְהַנָּכְרִי״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם״? וְעוֹד, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ קֹדֶם שֶׁיִּרְאוּ מַכּוֹת הָאָרֶץ לֹא יֹאמְרוּ כְּלוּם, וְאִם כֵּן לָמָּה אָמַר ״וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן״ קֹדֶם ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״?

וְהָרִ״י אַבְּרַבַּנְאֵל פֵּרֵשׁ, שֶׁפָּסוּק רִאשׁוֹן לֹא פֵּרֵשׁ בּוֹ עֲדַיִן מָה שֶׁיֹּאמְרוּ, אֶלָּא אָמַר סְתָם: ״וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי״, כִּי שְׁנֵיהֶם יְדַבְּרוּ מֵעִנְיָן זֶה, וְאַחַר כָּךְ פֵּרֵשׁ מָה שֶׁיֹּאמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל יִשְׂרָאֵל: ״עַל מָה עָשָׂה ה׳ כָּכָה״, וּבְנֵיכֶם יָשִׁיבוּ: ״עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ״ וְגוֹ׳. וּפֵרוּשׁוֹ אֵינוֹ מַסְפִּיק לְכָל הַסְּפֵקוֹת שֶׁהִזְכַּרְנוּ, כִּי מִתְּחִלָּה קְרָאוֹ ״נָכְרִי״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״כָּל הַגּוֹיִם״. סוֹף דָּבָר פֵּרוּשׁוֹ אֵינוֹ מַסְפִּיק כְּלָל לְיַשֵּׁב הַמִּקְרָאוֹת עַל אָפְנָם.

וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁפְּסוּקִים אֵלּוּ מִלֵּי מִלֵּי קָתָנֵי, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר: ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט״, וּבְפָסוּק זֶה הוּא מְדַבֵּר הֵן בְּיָחִיד הַחוֹטֵא הֵן בְּרַבִּים הַחוֹטְאִים, וְאַחַר כָּךְ חָזַר וּפֵרֵשׁ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, כִּי מִן ״וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת״ עַד ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״, הַכֹּל מְדַבֵּר בְּעֹנֶשׁ יָחִיד הַחוֹטֵא, וּמִן ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״ עַד סוֹף הַפָּרָשָׁה, הַכֹּל מְדַבֵּר בְּחֵטְא הָרַבִּים. וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע שֶׁכָּךְ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי בִּזְמַן שֶׁיָּחִיד חוֹטֵא אָז הוּא לוֹקֶה בְּגוּפוֹ כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁרַבִּים חוֹטְאִים אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם בָּהֶם מַה שֶּׁכָּתוּב אֵצֶל הַיָּחִיד: ״וּמָחָה ה׳ אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם״, כִּי לְאַבֵּד אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל אִי אֶפְשָׁר, הֵן מִצַּד שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּע ה׳ לָאָבוֹת שֶׁלֹּא לְהַחֲלִיפָם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת, הֵן מִצַּד שֶׁשְּׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת שֶׁבָּרָקִיעַ, וּבְבִטּוּל אֲפִלּוּ שֵׁבֶט אֶחָד יִפֹּל הַמַּזָּל שֶׁבָּרָקִיעַ הַנִּשְׁעָן עָלָיו. עַל כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַלֶּה חֲמָתוֹ בְּעֵצִים וַאֲבָנִים וּבָאָרֶץ הַהִיא, ״גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָּל אַרְצָהּ״. וְהַדִּין נוֹתֵן שֶׁתִּלְקֶה הָאָרֶץ, כִּי הִיא הָיְתָה סִבָּה לְחֵטְא רִאשׁוֹן שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל יְדֵי הַחֹמֶר שֶׁנָּתְנָה בּוֹ, כַּאֲשֶׁר הוֹכַחְנוּ בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת (יח כה) בְּפָסוּק ״וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ״ וְגוֹ׳. עַל כֵּן בְּכָל חֵטְא הָרַבִּים תִּלְקֶה הָאָרֶץ, כְּמוֹ בְּדוֹר הַמַּבּוּל, כְּתִיב ״וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ״. וְכֵן ״וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יוֹשְׁבֶיהָ״, כִּי הִיא דּוֹמָה לְחוֹלֶה הַמֵּקִיא וְאֵינוֹ סוֹבֵל מַאֲכָלוֹ הָרָאוּי לוֹ, כָּךְ הָאֲדָמָה תִּלְקֶה כִּי הִיא הָיְתָה סִבָּה לְכָל חַטָּאת וְעָוֹן הַמָּצוּי בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. אֲבָל בְּחֵטְא יָחִיד, אִם תִּלְקֶה הָאָרֶץ יַגִּיעַ הַנֶּזֶק אַף לְמִי שֶׁלֹּא חָטָא.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר תְּחִלָּה בְּעֹנֶשׁ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה מֵעִם ה׳: ״כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה׳ בָּאִישׁ הַהוּא וְגוֹ׳, וְהִבְדִּילוֹ ה׳ לְרָעָה וְגוֹ׳, וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם וְגוֹ׳, וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה״, כִּי שְׁנֵיהֶם יְדַבְּרוּ וִיסַפְּרוּ עִנְיַן פִּלְאֵי פְּלָאוֹת, מַכּוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח ה׳ עַל הַיָּחִיד הַהוּא, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ בַּמִּקְרָא מָה יְדַבְּרוּ, מִכָּל מָקוֹם דּוֹמֶה זֶה מַמָּשׁ לְמַה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹכֵחָה (דברים כח לז): ״וְהָיִיתָ לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: ״וְלִשְׁנִינָה״ - לְשׁוֹן דִּבּוּר, יְדַבְּרוּ בְּךָ, כְּתַרְגּוּמוֹ: ״וּלְשׁוֹעִי״, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם שָׁם לֹא נִתְפָּרֵשׁ מָה שֶׁיֹּאמְרוּ, אֶלָּא מִסְתָּמָא שֶׁיְּדַבְּרוּ מִמַּה שֶּׁיִּרְאוּ בְךָ מִן גֹּדֶל הַפְלָאוֹת הַמַּכּוֹת, כָּךְ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר כָּאן: ״וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן וְגוֹ׳ וְהַנָּכְרִי״ וְגוֹ׳, שְׁנֵיהֶם יֹאמְרוּ דֶּרֶךְ חִדּוּשׁ מַה שֶּׁקָּרָה לָאִישׁ הַהוּא. וְדַוְקָא ״הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן״ אוֹ ״הַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה״ יֹאמְרוּ וִידַבְּרוּ זֶה לָזֶה דֶּרֶךְ חִדּוּשׁ מַה שֶּׁקָּרָה לָאִישׁ הַזֶּה, אֲבָל אוֹתוֹ דּוֹר וְכֵן הַגּוֹיִם הַקְּרוֹבִים אֲשֶׁר רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם אוֹתָן הַמַּכּוֹת וּמַכִּירִין אֶת הָאִישׁ וְאֶת שִׂיחוֹ, וַדַּאי יָדוּנוּ אוֹתוֹ לְכַף חוֹבָה וְיַצְדִּיקוּ עָלָיו אֶת הַדִּין. אָמְנָם הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא הִכִּירוּהוּ, יֹאמְרוּ זֶה לָזֶה מִמַּה שֶּׁקָּרָה לוֹ, וְיִהְיֶה אֶצְלָם לְמָשָׁל וּלְשׁוֹעִי.

וְאַחַר כָּךְ חָזַר לְפָרֵשׁ עַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְהוּא עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה: ״אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט״, וְהֵם בְּלִי סָפֵק יַעַבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה בְּנִגְלֶה, כִּי אִם יָחִיד יִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ, הִנֵּה בְּרַבִּים שֶׁנִּתְקַבְּצוּ לְרָעָה אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר שֶׁיַּעַבְדוּהוּ בַּסֵּתֶר, וְאִם כֵּן אִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֹא יִמְחוּ בָּהֶם דִּין הוּא שֶׁיִּתָּפְסוּ כֻּלָּם בַּעֲוֹן אוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט. וְעַל זֶה אָמַר: ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״, כִּי בִּזְמַן שֶׁרַבִּים סָרוּ מִן הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר לְכַלּוֹתָם אִי אֶפְשָׁר, עַל כֵּן יְכַלֶּה ה׳ חֲמָתוֹ בָּאָרֶץ הַהִיא מִקְצָת, וּבָהֶם מִקְצָת, כִּי יִגְלוּ מִמֶּנָּה. וְרָאוּ כָּל הָעַמִּים ״אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִיא וְגוֹ׳, גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ״ וְגוֹ׳, וְעַל זֶה יִתְמְהוּ כָּל הַגּוֹיִם, בֵּין קְרוֹבִין בֵּין רְחוֹקִים: ״עַל מָה עָשָׂה ה׳ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת״, רוֹצֶה לוֹמַר, עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, לֹא פִשְׁעָהּ וְלֹא חַטָּאתָהּ. הֵמָּה מַקְשִׁים וְהֵמָּה מְפָרְקִים: ״וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם״, דּוֹמֶה לַחֵטְא שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לח: ועיי״ש בפירוש רבנו חננאל): כּוֹפֵר בָּעִקָּר הָיָה, וְהָאָרֶץ הִיא שֶׁגָּרְמָה לוֹ עַל יְדֵי חוֹמֶר עָב וְעָכוּר שֶׁנָּתְנָה בּוֹ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁצִּוָּה לָהּ ה׳, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁנִּתְקַלֵּל הָאָדָם עַל עֲוֹנוֹ נִפְקְדָה גַּם הִיא עַל עֲוֹנָהּ וְנִתְקַלְּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג יז): ״אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ״. עַל כֵּן גַּם אֵלּוּ שֶׁהָיוּ כּוֹפְרִים בָּעִקָּר דִּין הוּא שֶׁיִּלְקוּ שְׁנֵיהֶם, הָאָרֶץ וְהָעוֹבְדִים הָעֲבוֹדָה זָרָה. זֶה הוּא שֶׁאָמַר: ״וַיִּחַר אַף ה׳ בָּאָרֶץ הַהִיא וְגוֹ׳, וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מֵעַל אַדְמָתָם״, לְחַלֵּק הָעֹנֶשׁ בֵּינֵיהֶם, כִּי בָּזֶה לֹא יְכַלֶּה אֶת זֶרַע יִשְׂרָאֵל כִּי יִתְחַלֵּק הָעֹנֶשׁ לִשְׁנַיִם. ״וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת״, שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּאוֹתָהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר מִמֶּנָּה נִתְגַּדֵּל הַחוֹמֶר שֶׁלָּהֶם אֲשֶׁר גָּרַם לָהֶם לַחֲטוֹא.

וּמַה שֶּׁבָּאָה לָמֶ״ד גְּדוֹלָה בְּמִלַּת ״וַיַּשְׁלִכֵם״, רֶמֶז שֶׁאַחַר שְׁלֹשִׁים דּוֹר יִגְלוּ מֵאַרְצָם, כִּי מֵאַבְרָהָם וְעַד שְׁלֹמֹה חֲמִשָּׁה עָשָׂר דּוֹר, וּמִשְּׁלֹמֹה וְעַד צִדְקִיָּהוּ גַּם כֵּן חֲמִשָּׁה עָשָׂר דּוֹר, כִּדְאִיתָא בְּרַבָּתִי (שמות טו כו) בְּפָסוּק ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם״, שֶׁמַּלְכוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁל לַיָּרֵחַ, שֶׁלֹּא עָמַד כִּי אִם שְׁלֹשִׁים דּוֹר כִּימוֹת הַלְּבָנָה. לְכָךְ בָּאָה לָמֶ״ד גְּדוֹלָה בְּ״וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת״. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״כַּיּוֹם הַזֶּה״, לוֹמַר לְךָ, לְפִי שֶׁהֵם קַיָּמִים כַּיּוֹם הַזֶּה, עַל כֵּן לְכַלּוֹתָם אִי אֶפְשָׁר. לְפִיכָךְ נִתְחַלֵּק הָעֹנֶשׁ בֵּינָם וּבֵין הָאָרֶץ.

וְאָמַר: ״הַנִּסְתָּרוֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״ וְגוֹ׳, לְתָרֵץ הַשִּׁנּוּי הַנֶּאֱמָר לְמַעְלָה בְּחֵטְא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה: ״וְהִבְדִּילוֹ ה׳ לְרָעָה״ וְכָל יִשְׂרָאֵל נְקִיִּים, וּבְחֵטְא מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט כְּתִיב: ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, מַשְׁמַע שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל בִּכְלַל הָעֹנֶשׁ. עַל זֶה אָמַר: ״הַנִּסְתָּרוֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״, כִּי הַיָּחִיד אֲשֶׁר יִתְבָּרֵךְ בְּלִבּוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִי, מִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ בִּלְתִּי ה׳ לְבַדּוֹ, עַל כֵּן ״וְהִבְדִּילוֹ ה׳ לְרָעָה״. אֲבָל חֵטְא הַמִּשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט, אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר בְּנִסְתָּר, עַל כֵּן עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חָל חוֹבַת בִּעוּר הַגִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, ״וְהַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם״, וְאִם לֹא יְבַעֲרוּם מִן הָאָרֶץ אָז דִּין הוּא שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ נִתְפָּסִים בַּעֲוֹן אוֹתוֹ שֵׁבֶט. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְהַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ״ וְגוֹ׳. זֶה הַנִּרְאֶה יָשָׁר וְנָכוֹן בְּיִשּׁוּב כָּל הַמִּקְרָאוֹת עַל אָפְנָם.

וְאָמַר הַדּוֹר וְגוֹ׳ וְרָאוּ וְגוֹ׳. קָשֶׁה לָמָּה הִקְדִּים הָאֲמִירָה לָרְאִיָּה, שֶׁעָלֶיהָ הֵם אוֹמְרִים, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְרָאוּ הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן וְגוֹ׳ וְהַנָּכְרִי וְגוֹ׳ וְאָמְרוּ״ וְגוֹ׳, וּמַה גַּם שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״וְאָמַר״ וְגוֹ׳ שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר אַחַר כָּךְ ״וְאָמְרוּ״ וְגוֹ׳. עוֹד לָמָּה הִתְחִיל לְדַבֵּר לְשׁוֹן יָחִיד וְגָמַר אוֹמֶר ״וְאָמְרוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, ״וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם״?

וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, ״וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן״ שֶׁהֵם בְּנֵיכֶם, וְהֻצְרַךְ לְפָרֵט לְפִי שֶׁיֵּשׁ דּוֹרוֹת מֵהָאֻמּוֹת, וְלֹא הוּא בִּלְבַד אָמַר אֶלָּא גַּם ״הַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ נָכְרִי הַסָּמוּךְ וְגַם הַבָּא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, וּכְאִלּוּ אָמַר ״וַאֲשֶׁר יָבֹא״ וְגוֹ׳ ״וְרָאוּ״ פֵּרוּשׁ הַנָּכְרִים הָהֵם קָרוֹב וְרָחוֹק ״אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳. ״וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם״, גַּם הֵם נוֹסָף עַל מַאֲמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן ״בְּנֵיכֶם״ וְגוֹ׳ ״עַל מֶה עָשָׂה״ וְגוֹ׳. וְהִזְכִּיר ״וְרָאוּ״ בַּנָּכְרִים וְלֹא בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיהֶם, לְפִי שֶׁאֵלּוּ מְצוּיִים הֵם בִּמְחוֹז יִשְׂרָאֵל וְרוֹאִים הַנַּעֲשֶׂה, וְלֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר בּוֹ ״וְרָאוּ״. וְאָמְרוֹ ״כָּל הַגּוֹיִם״, יוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי הָרוֹאִים יַגִּידוּ לַכֹּל אֶת אֲשֶׁר הִפְלִיא ה׳ עֲשׂוֹת בָּעִיר הַהִיא:

וְכָל מַאֲמָר זֶה הוּא כְּנֶגֶד חֲלוּקָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ וְגוֹ׳ אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט וְגוֹ׳ לָלֶכֶת לַעֲבֹד״ וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁהַקְּלָלוֹת שֶׁיִּחֵד עַד עַתָּה הָיוּ כְּנֶגֶד חֲלוּקָּה שְׁנִיָּה ״בַּעַל שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה״ וּכְבָר מָחָה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּמִכָּאן הוּא מַתְחִיל עֹנֶשׁ הָרִאשׁוֹן ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת״ וְגוֹ׳.

וְאָמְרוֹ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ וְגוֹ׳, וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ וְגוֹ׳. כָּרָשׁוּם בִּתְחִלַּת הַמַּאֲמָר ״לָלֶכֶת לַעֲבֹד״, וְלָזֶה לֹא אָמַר ״וּמָחָה ה׳ אֶת שְׁמָם״, אֶלָּא שִׁמְמוֹן אַרְצָם וּלְהַגְלוֹתָם מֵעַל אַדְמָתָם וְיַשְׁלִיכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת וְגוֹ׳: