דְּבָרִים כ״ט · כ׳

הכתובה בספר התורה הזה. וּלְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר "גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה … בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת"? הַזֹּאת - לְשׁוֹן נְקֵבָה מוּסָב אֶל הַתּוֹרָה, הַזֶּה - לְשׁוֹן זָכָר מוּסָב אֶל הַסֵּפֶר, וְעַל יְדֵי פִסּוּק הַטְּעָמִים הֵן נֶחֱלָקִין לִשְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת, בְּפָרָשַׁת הַקְּלָלוֹת הַטִּפְּחָא נְתוּנָה תַּחַת בְּסֵפֶר, וְהַתּוֹרָה הַזֹּאת דְּבוּקִים זֶה לָזֶה, לְכָךְ אָמַר הַזֹּאת, וְכָאן הַטִּפְּחָא נְתוּנָה תַּחַת הַתּוֹרָה, נִמְצָא סֵפֶר הַתּוֹרָה דְּבוּקִים זֶה לָזֶה, לְפִיכָךְ לְשׁוֹן זָכָר נוֹפֵל אַחֲרָיו, שֶׁהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַסֵּפֶר:

וְיַפְרְשִׁנֵהּ יְיָ לְבִישָׁא מִכֹּל שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל כְּכֹל לְוָטֵי קְיָמָא דִכְתִיבִין בְּסִפְרָא דְאוֹרַיְתָא הָדֵין

והבדילו מדה כנגד מדה הוא חשב להבדיל מן המצוות ולכך והבדילו.

לרעה לפי שמצינו הבדלה לטובה בעת ההיא הבדיל ה׳‎ את שבט הלוי לעמוד לשרת.

וְאָמְרוֹ וּמָחָה ה׳ אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. דַּע כִּי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְסוּדָתָם בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ תַּחַת הַשָּׁמַיִם, בְּסוֹד ״הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי״ (ישעיה סו:א), וְהַנְּשָׁמוֹת הֵם חֲצוּבוֹת מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהָבֵן:

וּכְבָר יָדַעְתָּ סוֹד הַשֵּׁם כִּי הוּא הַנְּשָׁמָה, וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, וְאָמַר הַכָּתוּב עַל הַמִּשְׁתָּרֵר בִּלְבָבוֹ ״וּמָחָה ה׳ אֶת שְׁמוֹ״, שֶׁהִיא נִשְׁמָתוֹ, מִשָּׁרְשָׁהּ, שֶׁהוּא תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וְזוֹ הִיא כְּרִיתוּת הַנֶּפֶשׁ מִשָּׁרְשָׁהּ.

וְאָמְרוֹ וְהִבְדִּילוֹ ה׳ לְרָעָה. קָשֶׁה, אַחַר שֶׁמָּחָה ה׳ אֶת שְׁמוֹ מַה מָקוֹם לְהַבְדָּלָה? אָכֵן לְפִי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ כִּי כָל נִשְׁמוֹת עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֹׁרֶשׁ אֶחָד לָהֶם, כְּאָמְרוֹ (ישעיה ס:כב) ״נֵצֶר מַטָּעַי״, וּכְמוֹ שֶׁרָמְזוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה ד:ו) בְּפָסוּק ״וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ״ (שמות א:ה), שֶׁהֲגַם שֶׁהֵם שִׁבְעִים קְרָאָם נֶפֶשׁ, לְצַד בְּחִינַת הַשֹּׁרֶשׁ. לָזֶה כְּשֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וּמָחָה ה׳ אֶת שְׁמוֹ״, בֵּאֵר הַכָּתוּב שֶׁלֹּא יִשְׁלוֹט עָלָיו חֵלֶק הָרַע לְאַבְּדוֹ לָאִישׁ הַמִּשְׁתָּרֵר בְּלִבּוֹ עַד שֶׁיַּבְדִּילוֹ ה׳, וְיַגְבִּיל הַחֵלֶק שֶׁיִּשְׁלוֹט בּוֹ הָרְצוּעָה רָעָה, כִּי הַקְּלִפָּה הַשּׁוֹלֶטֶת תִּקָּרֵא רָעָה. וְכֵן הִיא מִדַּת ה׳ כְּשֶׁנָּתַן רְשׁוּת לַמְחַבֵּל מַגְבִּיל לוֹ מָקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁלוֹט בּוֹ. וְצֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֵׂה רָבָא (תענית כד:) כְּשֶׁהִטְרִיחַ לַה׳ כִּבְיָכוֹל לַעֲשׂוֹת נֵס שֶׁצִּוָּה עָלָיו אָבִיו לְבַל יִישַׁן בִּמְקוֹמוֹ וְשָׁלְטוּ הַמְּחַבְּלִים בְּמִטָּתוֹ וְלֹא חוּץ מִמֶּנָּה, וְהוּא מִטַּעַם זֶה עַצְמוֹ.

וְאָמְרוֹ ״מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״. לְפִי שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִסְתַּבֶּכֶת עִם כָּל הַשְּׁבָטִים, לָזֶה יַבְדִּילֵהוּ מִכֻּלָּם לְבַל תַּגִּיעַ רָעָתוֹ לְזוּלָתוֹ.

אוֹ יֹאמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״וְהִבְדִּילוֹ״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, שֶׁאַחַר שֶׁיִּמְחֶה ה׳ אֶת שְׁמוֹ שֶׁהִיא נִשְׁמָתוֹ, יַבְדִּילוֹ לָרְצוּעָה הָרָעָה, לְהֻמּוֹ וּלְאַבְּדוֹ בְּכוֹסוֹת הַמָּרִים אֲשֶׁר מוּכָנִים לוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ ״כְּכֹל אָלוֹת״ וְגוֹ׳, לוֹמַר שֶׁהָרָעָה שֶׁיִּשְׁלֹט ה׳ עָלָיו, הִיא רָעָה שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הָאָלוֹת אֲשֶׁר נִתְחַכֵּם הוּא לְהִמָּלֵט מִמֶּנָּה.