וְנִשְׁאַרְתֶּם֙ בִּמְתֵ֣י מְעָ֔ט תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר הֱיִיתֶ֔ם כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹ֑ב כִּֽי־לֹ֣א שָׁמַ֔עְתָּ בְּק֖וֹל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

״ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרֹב, כי לא שמעת בקול ה׳ אלהיך״. רש״י מבאר ש״ונשארתם במתי מעט״ פירושו מועטים חלף מרובים. הקללה: ישראל, שהיו רבים ככוכבי השמים, יישארו מעטים ומצומצמים בעקבות המכות והפורענויות. הניגוד חד: מן הריבוי העצום שהובטח לאבות (״ככוכבי השמים לרֹב״) אל מיעוט קיצוני. הצמצום הדמוגרפי הוא תוצאה של כל הקללות שקדמו - המגפות, המצור, הרעב והשבי. הפסוק מדגיש שוב את הסיבה: ״כי לא שמעת בקול ה׳״. אובדן הריבוי, שהיה יסוד ברכת האבות, מבטא את היפוך הברכה הגדול ביותר: העם המובטח לרוב מצטמצם למתי מעט בשל עזיבת ה׳.