יַכְּכָ֨ה יְהֹוָ֜ה בִּשְׁחִ֣ין רָ֗ע עַל־הַבִּרְכַּ֙יִם֙ וְעַל־הַשֹּׁקַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־תוּכַ֖ל לְהֵרָפֵ֑א מִכַּ֥ף רַגְלְךָ֖ וְעַ֥ד קׇדְקֳדֶֽךָ׃

ה׳ יכה את ישראל בשחין רע על הברכיים ועל השוקיים, ״אשר לא תוכל להרפא, מכף רגלך ועד קדקדך״. אבן עזרא מבאר שהשחין על הברכיים ועל השוקיים קשה לסור משם, ו״אשר לא תוכל להרפא״ מפני שהם מקומות שמחוץ לגוף - החשופים ופגיעים. הקללה חוזרת אל מכת השחין, אך מרחיבה אותה: מן הברכיים והשוקיים ועד שהיא מתפשטת בכל הגוף, מכף רגל ועד קודקוד. השחין נעשה מקיף וחשוך מרפא. חזרת מכת השחין ופרישתה על כל הגוף מדגישה את חומרת הסבל הגופני: אין אבר שאינו נגוע, ואין תרופה שתועיל, והאדם כולו לוקה ממכף רגלו ועד ראשו.