וְהָיִ֖יתָ מְשֻׁגָּ֑ע מִמַּרְאֵ֥ה עֵינֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה׃

״והיית משגע ממראה עיניך אשר תראה״. אבן עזרא מבאר את השיגעון כאן - שיראה האדם את גופו מלא שחין, וממראה זה יטרף עליו דעתו. הקללה מתארת כיצד המראות הנוראים שיראה האדם - סבלו שלו וסבל סביבתו - יביאו אותו לידי טירוף הדעת. עוצמת הזוועה גדולה כל כך עד שהיא משבשת את שפיותו. הפסוק מקשר בין הראייה לבין השיגעון: לא רק הצרות עצמן מייסרות, אלא עצם ההתבוננות בהן מוליכה לאובדן שפיות. זו קללה נפשית עמוקה, שבה הפגיעה אינה רק בגוף אלא ביכולת האדם לשאת את מה שעיניו רואות.