רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11כי מצא בה ערות דבר. מִצְוָה עָלָיו לְגָרְשָׁהּ, שֶׁלֹּא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו (גיט' צ'):
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934
דְּבָרִים כ״ד · א׳
כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֛ישׁ אִשָּׁ֖ה וּבְעָלָ֑הּ וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א תִמְצָא־חֵ֣ן בְּעֵינָ֗יו כִּי־מָ֤צָא בָהּ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּיתֽוֹ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
הפסוק פותח את דיני הגירושין. אדם שנשא אישה ובעל אותה, ואחר כך אינה מוצאת חן בעיניו מפני שמצא בה ״ערות דבר״, כותב לה ״ספר כריתות״ (הוא הגט), נותנו בידה ומשלחה מביתו. רש״י מבאר שכאשר מצא בה דבר ערווה מוטל עליו לגרשה, כדי שלא תמשיך לשבת עמו בעל כורחו. אבן עזרא עומד על הלשון: ״לא תמצא חן בעיניו״ פירושו שהיא הפך רצונו וטבעו, ומדגיש שכל דין הגירושין כאן הוא כאשר יש עדים ורגליים לדבר. אונקלוס מתרגם ״ערות דבר״ - עברת פתגם, כלומר דבר עברה. מכאן למדנו את סדר הגירושין המסודר שבתורה: כתיבת מסמך, מסירתו לאישה ושילוחה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2אֲרֵי יִסַב גְבַר אִתְּתָא וְיִבְעֲלִנַהּ וִיהֵי אִם לָא תַשְׁכַּח רַחֲמִין בְּעֵינוֹהִי אֲרֵי אַשְׁכַּח בַּהּ עֲבֵרַת פִתְגָם וְיִכְתּוֹב לַהּ גֵט פִּטוּרִין וִיהַב בִּידַהּ וְיִפְטְּרִנַהּ מִבֵּיתֵהּ
Onkelos Deuteronomy
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12כי יקח איש אשה. גם הוא חשובה כשרה. [ס״א כשדה]:
חן בעיניו. שהיא הפך תולדתו:
ומצא בה. ולא יוכל לגלות כי אין לו עדים והטעם או מצא בה כמו ומכה אביו ואמו:
On Your Way