דְּבָרִים כ״ג · כ״ה

כי תבא בכרם רעך. בְּפוֹעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר:

כנפשך. כַּמָּה שֶׁתִּרְצֶה:

שבעך. וְלֹא אֲכִילָה גַסָּה (בבא מציעא פ"ז):

ואל כליך לא תתן. מִכָּאן שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תוֹרָה אֶלָּא בִּשְׁעַת הַבָּצִיר, בִּזְמַן שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לְכֶלְיוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת (ספרי; בבא מציעא פ"ט), אֲבָל אִם בָּא לַעֲדֹר וּלְקַשְׁקֵשׁ אֵינוֹ אוֹכֵל (שם פ"ז):

אֲרֵי תִתָּגַר בְּכַרְמָא דְחַבְרָךְ וְתֵיכוּל עִנְבִין כְּנַפְשָׁךְ שִׂבְעָךְ וּלְמָאנָךְ לָא תִתֵּן

כי תבא בכרם רעך. לבצור מותר שתאכל ונסמכה זאת הפרשה כי משלך אתה חייב לתת בנדר ושל אחרים לא תקח לך:

כליך. כמו עדיך:

כי תבא בכרם רעך נסמכה כאן לומר לך כי בשלך שייך נדר ובשל אחרים שייך לומר לא תקח.

ואכלת ענבים כנפשך בנפשו של פועל מה נפשך אם חסמת פטור אף פועל אם חסמת פטור. כל מצוה ומצוה בפני עצמו והסמיכות על פי דרשה כדאמר רב יוסף אפילו למאן דלא דריש סמוכין בכל התורה כולה במשנה תורה קא דריש. הזהיר עני שלא לגזול ענבים וחרמש בקמה ולקחת אשה והיתה לו, וגם לאחר ויצאה מרשותו, והלוקח אשה שישמח בה ולא יהא עשוק לצאת בצבא, וחבילת רחיים ורכב עושק, וגם גונב נפש, וכן בנגע צרעת שאם לא ישמרו משפטים תזיק את הקרובים, וכן לא תעשוק את העני בעבוטו. והשכיר, והבנים הקטנים שמתים בעון אביהם, והטיית משפט גר יתום ואלמנה, וחובל בגד אלמנה, ושכחת עומר בשדה של עני, וכן לא תעולל, וכן פן יוסיף ונקלה אחיך, וחסימת השור עושק שיגע ולא יאכל, והממאן ליבם דומה לעושק, והמחזקת במבושים עושקת, אבן ואבן איפה ואיפה עושק ממש, גם עמלק עשה עושק לישראל.

וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן. אָמְרוֹ וְאֶל כֶּלְיְךָ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לְהָעִיר, שֶׁקָּדְמָה מִצְוָה אַחֶרֶת וְהוּא שֶׁלֹּא יֹאכַל אֲכִילָה גַּסָּה, וְהוּא מַה שֶׁדִּיֵּק בְּאָמְרוֹ שָׂבְעֶךָ וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא פז:) לֹא אֲכִילָה גַּסָּה, וְהוֹסִיף עוֹד לוֹמַר ״וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן״.