כֵּ֤ן תַּעֲשֶׂה֙ לְכׇל־הֶ֣עָרִ֔ים הָרְחֹקֹ֥ת מִמְּךָ֖ מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֛ר לֹא־מֵעָרֵ֥י הַגּֽוֹיִם־הָאֵ֖לֶּה הֵֽנָּה׃

התורה מסכמת שדין השלל וההשמדה החלקית נוהג רק בערים הרחוקות מאוד, אשר אינן מערי העממים הקרובים היושבים בארץ ישראל. אבן עזרא מבאר ״הרחוקות ממך״ - שאינן משבעת הגויים. הפסוק מבחין בבירור בין שני סוגי מלחמה: מלחמת רשות בערים רחוקות שבה יש הצעת שלום ושמירת הנשים והרכוש, לבין המלחמה בשבעת עממי כנען שדינה שונה ומחמיר יותר, כמבואר בפסוקים הבאים. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו, ״כן תעבד לכל קרויא די רחיקין מנך לחדא״. הפסוק משמש מעבר וסיכום המבהיר את גבולות הדין שנאמר עד כה לגבי הערים הרחוקות.