דְּבָרִים כ׳ · א׳

כי תצא למלחמה. סָמַךְ הַכָּתוּב יְצִיאַת מִלְחָמָה לְכָאן, לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין מְחֻסַּר אֵבֶר יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה (עי' ספרי); דָּבָר אַחֵר, לוֹמַר לְךָ אִם עָשִׂיתָ מִשְׁפַּט צֶדֶק, אַתָּה מֻבְטָח שֶׁאִם תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה אַתָּה נוֹצֵחַ, וְכֵן דָוִד הוּא אוֹמֵר (תהילים קי"ט) עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעוֹשְׁקָי (תנחומא):

על איבך. יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כְּאוֹיְבִים, אַל תְּרַחֵם עֲלֵיהֶם כִּי לֹא יְרַחֲמוּ עָלֶיךָ:

סוס ורכב. בְּעֵינַי כֻּלָּם כְּסוּס אֶחָד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שופטים ו') וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות ט"ו) כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה (עי' ספרי):

עם רב ממך. בְּעֵינֶיךָ הוּא רַב, אֲבָל בְּעֵינַי אֵינוֹ רַב (שם):

אֲרֵי תִפּוֹק לַאֲגָחָא קְרָבָא עַל בַּעֲלֵי דְבָבָךְ וְתֶחֱזֵי סוּסָוָן וּרְתִכִּין עַם סַגִי מִנָךְ לָא תִדְחַל מִנְהוֹן אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ מֵימְרֵהּ בְּסַעְדָךְ דְאַסְקָךְ מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם

כי תצא למלחמה. דבקה עם לא תחוס עינך עם מי שהוא חייב רק צאת למלחמה יש לך לחוס על מארס ובונה ונוטע ורך הלבב:

כי תצא למלחמה וגו' וראית סוס ורכב וגו' זו מצוה מחודשת אמרה להם עתה בבואם במלחמות וטעם כי ה' אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם יזהירם שלא ירך לבבם ולא ייראו מן האויבים ויאמר שלא יבטחו בזה בגבורתם לחשוב בלבם גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה רק שישיבו לבם אל השם ויבטחו בישועתו ויחשבו כי לא בגבורת הסוס יחפץ ולא בשוקי האיש ירצה כי רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו ואמר להלחם לכם עם אויביכם כי יפילם לפניכם לחרב ואמר להושיע אתכם שהם ינצלו במלחמה ולא יפקד מהם איש כי יתכן שינצחו את אויביהם וימותו גם מהם רבים כדרך המלחמות ועל כן צעק יהושע בנפול מהם בעי כשלשים וששה איש (יהושע ז ז-ט) כי במלחמת מצוה שלו לא היה ראוי שיפול משערת ראשם ארצה כי לה' המלחמה והנה הכהן שהוא העובד את השם יזהירם ביראתו ויבטיחם אבל השוטרים ידברו בנוהג שבעולם פן ימות במלחמה כי בדרך הארץ בכל המלחמות ימותו אנשים גם מכת הנוצחים וצוה על השלשה האלה לשוב כי לבו על ביתו וכרמו ועל אשתו וינוס:

כי תצא למלחמה. לחוצה לארץ שבמלחמת מצוה לא היו שם שבים מעורכי המלחמה אלא אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה (פ"ק סוטה):

כי ה׳‎ אלקיך עמך כליו עמך כגון הארון וחצוצרות.

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶךָ. אָנוּ צְרִיכִין לְמוֹדָעִי חִלּוּף הַלָּשׁוֹן מִיָּחִיד לְרַבִּים כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי אָמַר: ״וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״עַם רַב מִמְּךָ״. וְהַמְפָרְשִׁים אָמְרוּ כִּי בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵם כֻּלָּם כְּסוּס וָרֶכֶב אֶחָד, וְאִם הוּא עַם רַב - הַיְינוּ מִמְּךָ הוּא רַב וְלֹא בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעוֹד, ״כִּי תֵצֵא״ לְשׁוֹן יָחִיד, וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם״ לְשׁוֹן רַבִּים. וְכַ״ף הַדִּמְיוֹן שֶׁל ״כְּקָרָבְכֶם צְרִיכָה בֵּאוּר״, כִּי בְּקָרְבְכֶם מִבָּעֵי לֵיהּ.

וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁבִּהְיוֹת שָׁלוֹם בֵּין הָאוֹיְבִים, אָז הַמִּלְחָמָה מְסֻכֶּנֶת בְּיוֹתֵר, כִּי כֻלָּם נוֹסְדוּ פֶּה אֶחָד עַל ה׳ וְעַל מְשִׁיחוֹ, אֲבָל כְּשֶׁחָלַק לִבָּם וְאֵינָן בַּאֲגֻדָּה אַחַת אֵין הַסַּכָּנָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ. וְזֶה הַנֵּס אֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁבִּתְחִלַּת יְצִיאָתָם לַמִּלְחָמָה כָּל הָאֻמּוֹת נִתְחַבְּרוּ כְּאִלּוּ הָיוּ כֻּלָּם סוּס וָרֶכֶב אֶחָד כְּאִישׁ אֶחָד, מִכָּל מָקוֹם כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה בֵּינֵי בֵּינֵי יִשְׁלַח ה׳ בָּהֶם אֶת הַמְּהוּמָה וְיִפָּרְדוּ אִיש מֵעַל אָחִיו וְתִהְיֶה חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כח ז): ״בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ״, לְפִי שֶׁבַּהַתְחָלָה הֵם בְּהַסְכָּמָה אַחַת, וּבֵינֵי בֵּינֵי יִשְׁלַח ה׳ בָּהֶם הַמְּהוּמָה לִהְיוֹת חָלַק לִבָּם עַד שֶׁכָּל שִׁבְעָה אֻמּוֹת כָּל אֶחָד מֵהֶם יָנוּסוּ בְּדֶרֶךְ אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כא יג): ״כִּי תְשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם״ וְגוֹ׳, דְּהַיְנוּ לְחַלְּקָם לַחֲלָקִים.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶךָ״ בְּלֹא יוּ״ד אֵצֶל הַבֵּי״ת, הַמּוֹרֶה עַל אוֹיֵב אֶחָד, ״וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ״, רוֹצֶה לוֹמַר עַם רַב כָּזֶה כֻּלָּם נִתְוָעֲדוּ אֶל עֵמֶק שָׁוֶה בַּהַתְחָלָה כְּאִישׁ אֶחָד וּכְסוּס וָרֶכֶב אֶחָד, וְכָל אֻמָּה אוֹמֶרֶת לַחֲבֶרְתָּהּ כְּסוּסִי כְּסוּסְךָ, וְעַל יְדֵי זֶה מִסְּתָמָא יִכָּנֵס מוֹרֶךְ בְּלִבְּךָ, לְפִיכָךְ אָמַר: אַל תִּירָא לֹא מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם, כִּי לְסוֹף יִתְפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֵיכֶם״, לְשׁוֹן רַבִּים, כִּי בְּטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם יִשְׂרָאֵל הֱפִיצָם ה׳ וּמָסַךְ רוּחַ עִוְעִים בְּקִרְבָּם (ישעיה יט יד) וְחָלַק לִבָּם זֶה מִזֶּה. וּלְעֻמַּת זֶה גַּם בְּיִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֵס שֵׁנִי, כִּי אִם בִּשְׁעַת הַיְצִיאָה לַמִּלְחָמָה יֵצְאוּ מְתֵי מִסְפָּר כְּאִלּוּ לֹא יָצָא כְּנֶגְדָּם כִּי אִם אִישׁ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, כָּךְ בַּהַתְחָלָה נִרְאִין יִשְׂרָאֵל מוּעָטִים בְּעֵינֵי הָאוֹיְבִים, בֵּינֵי בֵּינֵי יִשְׁלַח ה׳ עֶזְרוֹ שֶׁהָאוֹיְבִים יִרְאוּ צֵל הֶהָרִים כַּאֲנָשִׁים, וּכְדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב׳ ז ו): ״וַה׳ הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם וְגוֹ׳ קוֹל חַיִל גָּדוֹל״ וְגוֹ׳, מִכָּאן רְאָיָה שֶׁאֲפִלּוּ מוּעָטִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה אוֹתָם לָאֻמּוֹת כְּאִלּוּ הָיוּ רַבִּים כְּדֵי לְהַפְחִידָם. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה״, וְכָ״ף הַדִּמְיוֹן קָאֵי עַל לְשׁוֹן רַבִּים שֶׁבְּמִלַּת ״כְּקָרָבְכֶם״ לוֹמַר שֶׁאַתֶּם נִרְאִין כְּרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁלְפִי הָאֱמֶת אֵינוֹ כֵן כִּי אַתֶּם הַמְעַט. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה וְגוֹ׳. אוּלַי שֶׁרָמַז הַכָּתוּב מִלְחֶמֶת הָאָדָם עִם יִצְרוֹ, וּבָא לְהָסִיר מִלְּבָבוֹ מֹרֶךְ, וְאָמַר כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה הַיְּדוּעָה שֶׁאֵין גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה, וְהִנֵּה בְּמִלְחָמָה זוֹ יֵשׁ שְׁנֵי דְּבָרִים קָשִׁים לָאָדָם שֶׁמַּתִּישִׁים כּוֹחוֹ, א׳ הוּא שֶׁאֵינוֹ מְלֻמָּד בַּמִּלְחָמָה כְּמוֹ שֶׁהוּא מְלֻמָּד וְרָגִיל בְּמִין מִלְחָמָה זוֹ יִצְרוֹ הָרַע, ב׳ שֶׁהַרְכָּבַת הָאָדָם דִּבְרֵי הַיֵּצֶר בְּכָל אֲשֶׁר יֹאמַר אֵלָיו בְּעִנְיְנֵי הָאִסּוּר לִגְנֹב וְלִגְזֹל וְלִגְאוֹת וְלֶאֱכֹל כָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ, וְזֶה יִמְנָעֵהוּ מִלִּשְׁמֹעַ אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, וּמָה גַּם אַחַר שֶׁנִּכְשַׁל בַּעֲבֵרוֹת רַבּוֹת שֶׁיִּתּוֹסְפוּ כּוֹחוֹת הָרַע שֶׁנּוֹלְדוּ מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים וַהֲרֵי הוּא בֵּינֵיהֶם כַּחֲרָרָה שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין:

לָזֶה בָּא דְּבַר ה׳ כָּאן וְאָמַר: כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה וְרָאִיתָ בְּעֵינֵי שִׂכְלְךָ סוּס וָרֶכֶב, ״סוּס״ כְּנֶגֶד מַה שֶׁהוּא הַיֵּצֶר סוּס מוּכָן לַמִּלְחָמָה מַה שֶׁאֵינוֹ כֵן הָאָדָם, ״רֶכֶב״ כְּנֶגֶד הַרְכָּבַת הָאָדָם שֶׁנּוֹטָה וְחוֹשֶׁקֶת לִדְבָרִים. וְאָמְרוֹ עַם רַב מִמְּךָ כְּנֶגֶד כֹּחוֹת הָרַע שֶׁנִּתּוֹסְפוּ מִמֶּנּוּ מִצַּד מַעֲשָׂיו הָרָעִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. אַף עַל פִּי כֵן בָּא דְּבָרוֹ הַטּוֹב וְאָמַר: לֹא תִירָא מֵהֶם, וְהַטַּעַם הוּא כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, פֵּרוּשׁ, הֵן אֱמֶת אִם הָיִיתָ בָּא לַמִּלְחָמָה בְּכֹחֲךָ אֵין בְּךָ כֹּחַ לַעֲמֹד בְּמִלְחָמָה זוֹ, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁה׳ אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כֹּחוֹ גָּדוֹל לְהַצִּילְךָ, כִּי כְּשֶׁבָּא אָדָם לִטַּהֵר יְמִינוֹ יִתְבָּרַךְ מְקַבַּלְתּוֹ וְנִדְבָּק לַה׳ וְהוּא יַכְנִיעַ מְצֵרָיו.

וְגָמַר אוֹמֶר הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי זֶה מוֹפֵת חוֹתֵךְ כִּי ה׳ מְפָרֵק הַקְּלִפָּה מִן הַקְּדֻשָּׁה וּמְבָרְרָהּ, וְהוּא סוֹד הַעֲלָאַת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן, וְזֶה לְךָ הָאוֹת כְּדֵי שֶׁתִּתְחַזֵּק בַּמִּלְחָמָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים לז:לב) ״צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וְגוֹ׳ ה׳ לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין ל:) שֶׁהַכָּתוּב מְדַבֵּר עַל יֵצֶר הָרַע שֶׁהוּא מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם וְה׳ עוֹזְרוֹ וּמַצִּילוֹ מִיָּדוֹ: