דְּבָרִים י״ט · כ״א

וְלֹ֥א תָח֖וֹס עֵינֶ֑ךָ נֶ֣פֶשׁ בְּנֶ֗פֶשׁ עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ שֵׁ֣ן בְּשֵׁ֔ן יָ֥ד בְּיָ֖ד רֶ֥גֶל בְּרָֽגֶל׃ {ס}

במילים פשוטות

הפסוק חותם את פרשת העדים הזוממים בציווי שלא תחוס העין, אלא ״נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל״. רש״י מבאר על פי הקבלה מחז״ל שאין הכוונה לנקימה גופנית ממש, אלא לתשלום ממון - ״עין בעין - ממון״, וכן שן בשן וכל השאר. כלומר הפוגע משלם את שווי הנזק שגרם. אבן עזרא מסביר את ״לא תחוס עינך״ - על עד השקר, שאין לרחם עליו בדין. אונקלוס מתרגם את הביטויים כפשוטם בלשון חילוף, ״נפשא חלף נפשא עינא חלף עינא״. הפסוק מבטא את עקרון הצדק המדויק והמידה כנגד מידה, המובן בהלכה כתשלום ולא כפגיעה בגוף.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

עין בעין. מָמוֹן, וְכֵן שֵׁן בְּשֵׁן וְגוֹ' (ספרי; בבא קמא פ"ד):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְלָא תְחוּס עֵינָךְ נַפְשָׁא חֳלַף נַפְשָׁא עֵינָא חֳלַף עֵינָא שִׁנָא חֳלַף שִׁנָא יְדָא חֳלַף יְדָא רַגְלָא חֳלַף רַגְלָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

והטעם לא תחוס עינך. על עד שקר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ולא תחוס עינך על מי שהוא חייב אין לך לחוס אבל בצאתך למלחמה יש לך לחוס ולחמול על מארס ובונה ונוטע כרם ורך הלבב ולכך נסמך כאן כי תצא למלחמה.

עין בעין למעלה בחובל בחבירו וכאן בעדים זוממין.

מקור: ספריא · נחלת הכלל