וְאֶת־הָעָם֮ צַ֣ו לֵאמֹר֒ אַתֶּ֣ם עֹֽבְרִ֗ים בִּגְבוּל֙ אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵי־עֵשָׂ֔ו הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑יר וְיִֽירְא֣וּ מִכֶּ֔ם וְנִשְׁמַרְתֶּ֖ם מְאֹֽד׃

ונשמרתם מאד. וּמַהוּ הַשְּׁמִירָה? אל תתגרו בם:

וְיָת עַמָא פַּקֵד לְמֵימַר אַתּוּן עָבְרִין בִּתְחוּם אֲחוּכוֹן בְּנֵי עֵשָׂו דְיָתְבִין בְּשֵׂעִיר וְיִדְחֲלוּן מִנְכוֹן וְתִסְתַּמְרוּן לַחֲדָא

היושבים בשעיר - לא אלה הם אותן אדום שיצאו בחרב לקראת ישראל, שהרי באלה כתיב: כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר, אבל אדום לא מכרו כלום, דכתיב בהם: ויט ישראל מעליו. זה פירוש רבינו. אבל לי הצעיר אין נראין דבריו בזה. כי בני עשו היושבים בשעיר הם אדום, כי לא מצינו להם יישוב כי אם בהר שעיר ושמם הוזכר במקומו בכל קִרִיָה. ומה שקשה לרבינו כאשר עשו לי בני עשו אינו עונה, כי אם על מה שכתוב למעלה: אוכל בכסף תשבירני - כאשר עשו לי בני עשו שלא לקחנו מאתם שום דבר כי אם במכר, כמו שאמור בענין: אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וגו' אבל אוכל תכרו מאתם בכסף ואכלתם. וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם. וכן עשיתם כמו שצוה הקב"ה, כמו שנאמר: כאשר עשו לי בני עשו - דרך סיבתם אל הר שעיר שלח משה אל מלך אדום להניחם לעבור דרך ארצו אל ארץ ישראל. ולדבר הזה לא שמע אליהם שלא רצה שיכנסו כלם יחד בארצו, פן ישחיתו את הארץ ולפיכך: ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה ולפיכך ויט ישראל מעליו. אבל מכל מקום היו קונים משלהם דרך הליכתם למה שהיו צריכים וזהו האמת והישר.

וייראו מכם - מגזרת וְיֵשְׁבוּ וְיֵדְעוּ וְיֹאמְרוּ, אבל וְיָרְאוּ את ה', וידעו כי שמי ה' - מגזרת וְאָמְרוּ וְהָלְכוּ וכולם להבא הם.

ואת העם צו לאמר פי׳‎ כאן האזהרה שחסר בפ׳‎ חוקת וחסר כאן השליחות שפי׳‎ בפ׳‎ חוקת.