דְּבָרִים ב׳ · ג׳

פנו לכם צפנה. סֹבּוּ לָכֶם לְרוּחַ מִזְרָחִית, מִן הַדָּרוֹם לַצָּפוֹן, פְּנֵיכֶם לַצָּפוֹן, נִמְצְאוּ הוֹלְכִים אֶת רוּחַ הַמִּזְרָחִית וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים י"א) "וַיָבוֹאוּ (וַיָּבֹא) מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב":

סַגִי לְכוֹן דְאַקֶפְתּוּן יָת טוּרָא הָדֵין אִתְפְּנִיוּ לְכוֹן צִפּוּנָא

צפונה - לצד ארץ ישראל, כי בדרום ארץ ישראל הלכו במדבר.

ההר הזה הר שעיר.

פנו לכם צפנה צווי זה לא היה לאלתר עד שגמרו לסבב כל ארץ אדום ומואב וה״‎ק עתידים אתם לפנות דרך צפון ובתוך כך ואת העם צו וגו׳‎ והם חשבו לפנות מיד ולפיכך שלחו לו ליטול רשות לעבור.

רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה. רַבִּים אוֹמְרִים כִּי פָּסוּק זֶה נוֹקֵב וְיוֹרֵד עַד תְּהוֹם וְיֵשׁ בּוֹ רֶמֶז לַשָּׁעָה וְלַדּוֹרוֹת, וְעִנְיַן סִבּוּב זֶה שֶׁיֵּלְכוּ סְחוֹר סְחוֹר לְכֶרֶם ה׳ צְבָאוֹת לֹא יִקְרְבוּ, כִּי יָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נָדִים וְנָעִים סְבִיבוֹ וְלֹא יֻתַּן לְיִשְׂרָאֵל כֹּחַ עֲלֵיהֶם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל, עַד שֶׁיָּבֹא מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים״ (זכריה יד ד), וְכָל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל הוֹלְכִים סְחוֹר סְחוֹר נֶאֱמַר לָהֶם: ״פְּנוּ לָכֶם צָפוֹנָה״, וְדָרְשׁוּ בָּזֶה אִם הִגִּיעַ שְׁעָתוֹ שֶׁל עֵשָׂו הַצְפִּינוּ עַצְמְכֶם (דב״ר א יט).

וְעִנְיַן הַצְפָּנָה זוֹ נִרְאֶה לִי, שֶׁאִם יִמְצָא הָאִיש הַיִּשְׂרְאֵלִי בְּגָלוּת הַחֵל הַזֶּה אֵיזוֹ הַצְלָחָה זְעֵיר שָׁם, אָז יַטְמִינוּ וְיַצְפִּינוּ הַכֹּל בִּפְנֵי עֵשָׂו, כִּי אֵין לְךָ אֻמָּה שֶׁמִּתְקַנֵּאת בְּיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ עֵשָׂו, כִּי לְדַעְתָּם הַכֹּל גְּזוּלָה בְּיָדָם מֵהֶם מִן בִּרְכַּת יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁלָּקַח בִּרְכוֹתָיו שֶׁל עֵשָׂו בְּמִרְמָה, וְכֵן יַעֲקֹב צִוָּה לְבָנָיו ״לָמָּה תִתְרָאוּ״ (בראשית מב א), פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, בִּפְנֵי בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְעֵשָׂו כְּאִלּוּ אַתֶּם שְׂבֵעִים, כִּי שְׁנֵיהֶם סוֹבְרִים שֶׁיִּצְחָק גָּזַל הַצְלָחַת יִשְׁמָעֵאל, וְיַעֲקֹב גָּזַל הַצְלָחַת עֵשָׂו עַל יְדֵי הִשְׁתַּדְּלוּת. עַל כֵּן צִוָּה דַּוְקָא עַל עֵשָׂו ״פְּנוּ לָכֶם צָפוֹנָה״ שֶׁלֹּא יִתְקַנֵּא בָּכֶם. וְזֶה הֵפֶךְ מִמַּה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ בְּאַרְצוֹת אוֹיְבֵיהֶם, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָנֶה הוּא מַרְאֶה אֶת עַצְמוֹ בְּמַלְבּוּשֵׁי כָּבוֹד וּבָתִּים סְפוּנִים וַחֲשׁוּבִים כְּאִלּוּ הָיוּ לוֹ כַּמָּה אֲלָפִים, וּמְגָרִים הָאֻמּוֹת בְּעַצְמָם, וְעוֹבְרִים עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״פְּנוּ לָכֶם צָפוֹנָה״. וּמִנְהָג זֶה הוּא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמֵּנוּ וְהוּא הַמְסַבֵּב אֶת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ. וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ לָקַחַת מוּסָר.