אַל־תִּתְגָּר֣וּ בָ֔ם כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֤ן לָכֶם֙ מֵֽאַרְצָ֔ם עַ֖ד מִדְרַ֣ךְ כַּף־רָ֑גֶל כִּֽי־יְרֻשָּׁ֣ה לְעֵשָׂ֔ו נָתַ֖תִּי אֶת־הַ֥ר שֵׂעִֽיר׃

עד מדרך כף רגל. אֲפִלּוּ מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל, כְּלוֹמַר אֲפִלּוּ דְּרִיסַת הָרֶגֶל אֵינִי מַרְשֶׁה לָכֶם לַעֲבֹר בְּאַרְצָם שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה עַד שֶׁיָּבֹא יוֹם דְּרִיסַת כַּף רֶגֶל עַל הַר הַזֵּיתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה י"ד) "וְעָמְדוּ רַגְלָיו וְגוֹ'":

ירשה לעשו. מֵאַבְרָהָם, עֲשָׂרָה עֲמָמִים נָתַתִּי לוֹ, שִׁבְעָה לָכֶם וְקֵינִי וּקְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי הֵן עַמּוֹן וּמוֹאָב וְשֵׂעִיר, אֶחָד מֵהֶם לְעֵשָׂו וְהַשְּׁנַיִם לִבְנֵי לוֹט, בִּשְׂכַר שֶׁהָלַךְ אִתּוֹ לְמִצְרַיִם וְשָׁתַק עַל מַה שֶּׁהָיָה אוֹמֵר עַל אִשְׁתּוֹ אֲחוֹתִי הִיא, עֲשָׂאוֹ כִּבְנוֹ (בראשית רבה נ"א):

לָא תִתְגָרוּן בְּהוֹן אֲרֵי לָא אֶתֵּן לְכוֹן מֵאַרְעֲהוֹן עַד מִדְרַךְ פַּרְסַת רִגְלָא אֲרֵי יְרֻתָּא לְעֵשָׂו יְהָבִית יָת טוּרָא דְשֵׂעִיר

אל תתגרו בם. כמו יגרה מדון כענין תנוע' ושבוש:

כי לא אתן לכם מארצם - וכן כתיב במואב: אל תצר את מואב וכן בבני עמון: אל תצורם - כל האזהרות הללו הוצרך משה להודיע עכשיו פן ירך לבבם לאמר אם רצון הקב"ה לתת לנו נחלה ויכולת בידו למה לא הוריש לנו אלה האומות שעברנו דרך עליהם?! לכך הודיעם עכשיו שהקדוש ברוך הוא לא חפץ בדבר, שהרי נתנה הקב"ה להם ככתוב בכלם:

כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר כי לבני לוט נתתי את ער ירושה - וגם בעמון: כי לבני לוט נתתיה ירושה - לכבוד אברהם שקרוביו היו.

״לֹא אֶתֵּן וְגוֹ׳ מִדְרַךְ כַּף״ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אֵין אֲנִי נוֹתֵן לְךָ לַעֲבֹר בְּאַרְצָם כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְכוּפָם עָלָיו, אֲבָל אִם בְּנֵי עֵשָׂו יִתְרַצּוּ לְהַנִּיחָם לַעֲבֹר בְּאַרְצָם אֵין ה׳ אוֹסֵר עֲלֵיהֶם הַדָּבָר, וְלָזֶה שָׁלְחוּ מַלְאָכִים בְּדִבְרֵי אַחְוָה וְרִצּוּי אִם יִרְצוּ לָתֵת לָהֶם מִדְרַךְ כַּף רַגְלֵיהֶם לַעֲבֹר בְּאַרְצָם.