דְּבָרִים ב׳ · י״ב

יירשום. לָשׁוֹן הוֹוֶה, כְּלוֹמַר נָתַתִּי בָהֶם כֹּחַ שֶׁהָיוּ מוֹרִישִׁים אוֹתָם וְהוֹלְכִים:

וּבְשֵׂעִיר יְתִיבוּ חֹרָאֵי מִלְקַדְמִין וּבְנֵי עֵשָׂו תָּרֵכֻנוּן וְשֵׁצָיֻנוּן מִקֳדָמֵיהוֹן וִיתִיבוּ בְּאַתְרֵהוֹן כְּמָא דִי עֲבַד יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא יְרֻתָּתֵהּ דִיהַב יְיָ לְהוֹן

החורים. הם בני שעיר החורי:

כאשר עשה ישראל - וגם זה כתב משה להודיע לישראל שלא ידאגו כלום, אם לאומות הללו נתן נחלה לכבוד אבותינו, כל שכן שיקיים לישראל לתת להם נחלת עמים שנשבע לאבות.

כאשר עשה ישראל בני גד ובני ראובן. לארץ ירשתו של מואב שמתחלה היתה משל מואב וכבשה סיחון ונפלה לסוף ביד ישראל.