הכתוב מצווה לבוא אל הכהנים הלוויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ולדרוש, והם יגידו את דבר המשפט. רש״י מבאר ש״הכהנים הלוים״ הם הכהנים שיצאו משבט לוי, ו״אשר יהיה בימים ההם״ מלמד שאפילו אין השופט כשאר השופטים שלפניו, אתה צריך לשמוע לו - אין לך אלא שופט שבימיך. אבן עזרא מבאר שיש כהנים שאינם מייחוס לוי, ושהשופט הוא המלך שכתב משנה תורה מיד הכהנים. כך הפסוק מחייב לקבל את הכרעת הסמכות התורנית שבמקום הנבחר בכל דור לפי מנהיגיו.
ואל השפט אשר יהיה בימים ההם. וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ כִּשְׁאָר שׁוֹפְטִים שֶׁהָיוּ לְפָנָיו, אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ לוֹ - אֵין לְךָ אֶלָּא שׁוֹפֵט שֶׁבְּיָמֶיךָ (ראש השנה כ"ה):
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934