דְּבָרִים י״ז · ח׳

כי יפלא. כָּל הַפְלָאָה לְשׁוֹן הַבְדָּלָה וּפְרִישָׁה, שֶׁהַדָּבָר נִבְדָּל וּמְכֻסֶּה מִמְּךָ:

בין דם לדם. בֵּין דָּם טָמֵא לְדָם טָהוֹר (נדה י"ט):

בין דין לדין. בֵּין דִּין זַכַּאי לְדִין חַיָּב:

בין נגע לנגע. בֵּין נֶגַע טָמֵא לְנֶגַע טָהוֹר:

דברי ריבת. שֶׁיִּהְיוּ חַכְמֵי הָעִיר חוֹלְקִים בַּדָּבָר, זֶה מְטַמֵּא וְזֶה מְטַהֵר, זֶה מְחַיֵּב וְזֶה מְזַכֶּה:

וקמת ועלית. מְלַמֵּד שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ גָּבוֹהַּ מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת (ספרי; סנהדרין פ"ז):

אֲרֵי יִתְכַסֵי מִנָךְ פִּתְגָמָא לְדִינָא בֵּין דְמָא לִדְמָא בֵּין דִינָא לְדִינָא וּבֵין מַכְתַּשׁ סְגִירוּ לְמַכְתַּשׁ סְגִירוּ פִּתְגָמֵי פְלֻגְתָּא דִינָא בְּקִרְוָיךְ וּתְקוּם וְתִסַק לְאַתְרָא דִי יִתִּרְעֵי יְיָ אֱלָהָךְ בֵּהּ

כי יפלא ממך דבר. עם השופט ידבר בעבור היות עדות שנים להמית המת וזה פי' בין דם לדם בין דם נקי לדם חייב:

ומלת יפלא. כמו היפלא מה' דבר ושם מפורש:

בין דין לדין. בממון:

בין נגע לנגע. כמו פצע וחבורה והכלל דברי ריבות:

וקמת ועלית. פירשתיו:

בין דם לדם - לפי פשוטו: בין רציחה לרציחה, בין שוגג למזיד.

בין דין לדין - דיני ממונות.

נגע - נגע צרעת.

כי יפלא יתכסה מתיבות שיש להם שני פנים בפירושם שהרי מצינו כי יפליא נדר, כי יפליא לנדור, שפתרונם לשון פירוש דוגמא דשן לדשנו. מחלצות ואחלצה צוררי ריקם, וכן הרבה.

ממך דבר עם הדיין מדבר אפילו אם נעלם ממך הדין שבא לפניך להמית המת ע״‎י העדות של השנים או השלושה לכך סמכו כאן.

בין דם לדם, בין נגע לנגע תרגום ירושלמי בין דם לדם בין דם קטולין לדם בתולים. ובין מכתש סגיר למכתש נתקא. קטול״‎א היא מאכלת.

[הגה״‎ה זו מצאתי בגליון: כי יפלא ממך דבר בין דם לדם וגו׳‎ ודרשינן שמיירי בין בנגעי אדם בין בנגעי בגדים ואמרינן במסכת סנהדרין זקן ממרא עד שימרה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וקאמרינן על זה דבנגעים מצי משכחת לה שזדונו כרת. וקשה בשלמא בין דם לדם משכחת לה שטהר דם נדה טמא, בין נגע לנגע בנגעי אדם משכחת לה שטיהר כהן מצורע ועבד עבודה שהוא בכרת, וכן בנגעי בתים, אלא נגעי בגדים היכי משכחת לה אילימא דטיהר בגד שיש בו נגע ונגע בו כהן ועבד עבודה אין לה טומאה שהיא בכרת דאין טומאה בכרת אלא בטומאה שיוצא מגופו דומיא דנכנס במקדש ושרץ בידו דאין עליו אלא מלקות וי״‎ל דהדבר תלוי על מה דאמרינן במכילתא במסכת נזיר דבגד שיש בו נגע אסור בהנאה וכיון שאסור בהנאה אינו שווה פרוטה וכן משכחת לה כגון דקדש אדם אשה בבגד שיש בו נגע והלכה וקבלה קדושין מאחר. ומחלוקת יש בין חכמים לזקן ממרא שחכמים מטמאין את הבגד ואסר בהנאה ומקודשת לשני והוי בכרת לראשון שהיא אשת איש לו או איפכא. ע״‎כ הגה״‎ה].

כִּי יִפָּלֵא וְגוֹ׳ לַמִּשְׁפָּט. הֻצְרַךְ לוֹמַר ״לַמִּשְׁפָּט״, לְהָעִיר שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ דִּינִים אֵלּוּ אֶלָּא בְּמוֹרֶה שֶׁהוּא רָאוּי לְהוֹרוֹת מִשְׁפָּט, וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה (סנהדרין פו.) תַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹרָאָה פָּטוּר. אֶלָּא שֶׁרָאִיתִי בַּבְּרַיְתָא (סנהדרין פז.) שֶׁדָּרְשׁוּ פִּטּוּר תַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹרָאָה מֵאָמְרוֹ ״כִּי יִפָּלֵא״ - בְּמֻפְלָא שֶׁבְּבֵית דִּין, וְכָתְבוּ רַשִׁ״י וְתוֹסָפוֹת בְּהַנֶּחְנָקִין שֶׁפֵּרְשׁוּ מֻפְלָא - מֻמְחֶה וּלְמַעוּטֵי תַּלְמִיד, וְהָרַמְבַּ״ם פֵּרֵשׁ (הלכות ממרים פ״ג ה״ה) שֶׁהַכַּוָּנָה הוּא מִי שֶׁלֹּא יִפָּלֵא מִמֶּנּוּ אֶלָּא דָּבָר מֻפְלָא. וּמֵעַתָּה לְפִי זֶה אָמְרוֹ לַמִּשְׁפָּט לוֹמַר שֶׁאֵין הַדִּין הָאָמוּר בְּזָקֵן זֶה אֶלָּא בְּהוֹרָאָה לְמַעֲשֶׂה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה שָׁם וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיּוֹרֶה לַעֲשׂוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן״, עַד כָּאן. וְהִנֵּה מִפָּסוּק זֶה אֵין הוֹכָחָה אֶלָּא עַל מַעֲשֵׂהוּ עַל פִּי הוֹרָאָתוֹ, וְלֹא אִם הוֹרָה לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת, וּלְמֵדִין לָהּ מֵאָמְרוֹ ״לַמִּשְׁפָּט״ שֶׁאִם הוֹרָה לַאֲחֵרִים חַיָּב.

אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: כִּי יִפָּלֵא וְגוֹ׳ לַמִּשְׁפָּט, הֲגַם שֶׁהָיָה הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה וְהוֹרָה לַעֲשׂוֹת הֵפֶךְ כַּוָּנַת הַחוֹלְקִים, וְנִמְצָא הַדִּין לֹא כֵן הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹרָה בְּדָבָר שֶׁחַיָּב עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְכוּ׳, לֹא יוּמַת. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהוֹרָה לַעֲשׂוֹת הֵפֶךְ הָרַבִּים הַחוֹלְקִים עָלָיו, לֹא יוּמַת עַד שֶׁיּוֹרֶה לַעֲשׂוֹת הֵפֶךְ אֲשֶׁר יַגִּידוּ עָלָיו בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, וְכֵן מוֹכִיחִים הַדְּבָרִים בְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין פח:).