דְּבָרִים ט״ו · כ״ב

בְּקִרְוָיךְ תֵּיכְלִנֵהּ מְסָאָבָא וְדַכְיָא כַּחֲדָא כִּבְסַר טַבְיָא וְאַיְלָא

בשעריך תאכלנו. י״‎א הכהן יאכלנו חוץ למקדש וי״‎א אחר שיש בו מום הוא לישראל וזה רחוק בעיני:

הטמא והטהור. שב אל תאכלנו והטעם כמו קריאה אתה הטמא או הטהור והטעם בין שיהיה טמא או טהור הוא מותר לאוכלו בעבור כי בשר קודש אם אכלו טמא הוא בכרת ובעבור שהזכיר שנה בשנה הזכיר שלש פעמים ועוד בעבור הבכור שיאכל במקדש וכן הפסח יאכל במקדש ולא חוץ ממנו:

בשעריך תאכלנו לכהן הוא אומר.

הטמא והטהור כבר פירשתי למעלה בפרשה זו.