דְּבָרִים ט״ו · י״א

על כן. מִפְּנֵי כֵן:

לאמר. עֵצָה לְטוֹבָתְךָ אֲנִי מַשִּׂיאֲךָ:

לאחיך לעניך. לְאֵיזֶה אָח? לֶעָנִי:

לעניך. בְּיוֹ"ד אֶחָד - לְשׁוֹן עָנִי אֶחָד הוּא, אֲבָל עֲנִיֶּיךָ בִשְׁנֵי יוֹדִי"ן - שְׁנֵי עֲנִיִּים:

אֲרֵי לָא יִפְסוֹק מִסְכֵּנָא מִגוֹ אַרְעָא עַל כֵּן אֲנָא מְפַקְדָךְ לְמֵימַר מִפְתַּח תִּפְתַּח יָת יְדָךְ לַאֲחוּךְ לְעַנְיָךְ וּלְמִסְכֵּנָךְ בְּאַרְעָךְ

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. כאשר פירשתי:

לאחיך. הקרוב אליך בתחלה:

ולעניך. לעניי משפחתך ואביון ארצך קודם לאביון מקום אחר. וטעם הדבק כי ימכר לך אחיך העברי בעבור העניק תעניק לו:

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ - כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

כי לא יחדל אביון ולמעלה שכתב בו אפס כי לא יהיה בך אביון על תנאי הוא אומר כי לא יהיה בך אביון רק אם שמוע תשמע, וכאן שהוא אומר כי לא יחדל מכאן לשון שמא הוא. בפ׳‎ זו יש ארבע כי משמשים בד׳‎ לשונות. כי יהיה בך אביון לשון אם, כי פתוח תפתח לשון אלא, כי בגלל הדבר הזה לשון דהא. כי לא יחדל אביון לשון שמא הוא שמא לא תכשירו מעשיכם בכל הצורך.

לאחיך הקרוב קודם.

לעניך ממשפחתך.

ולאבינך בארצך שבעירך קודמים.