דְּבָרִים ט״ו · י״ב

כִּֽי־יִמָּכֵ֨ר לְךָ֜ אָחִ֣יךָ הָֽעִבְרִ֗י א֚וֹ הָֽעִבְרִיָּ֔ה וַעֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבַשָּׁנָה֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תְּשַׁלְּחֶ֥נּוּ חׇפְשִׁ֖י מֵעִמָּֽךְ׃

במילים פשוטות

הפסוק פותח בדין עבד עברי: כי יימכר לך אחיך העברי או העברייה, ועבדך שש שנים ובשנה השביעית תשלחנו חופשי. רש״י מבאר ש״כי יימכר לך״ מדבר במי שמכרוהו בית דין בגנבתו, ומעיר שכבר נאמר עניין זה בפרשת ״כי תקנה עבד עברי״, ונשנה כאן מפני שני דברים שנתחדשו. אבן עזרא מבאר ש״או העברייה״ מדבר במי שמכר איש את בתו לאמה. הכתוב קובע שעבד עברי עובד שש שנים בלבד, ובשנה השביעית יוצא לחירות, מה שמבטא את היחס האנושי לעבד היהודי המוגבל בזמן.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כי ימכר לך. עַל יְדֵי אֲחֵרִים, בִּמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין בִּגְנֵבָתוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר; וַהֲרֵי כְבָר נֶאֱמַר "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" וּבִמְכָרוּהוּ בֵית דִּין הַכָּתוּב מְדַבֵּר? אֶלָּא מִפְּנֵי שְׁנֵי דְבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ כָּאן, אֶחָד שֶׁכָּתוּב או העבריה אַף הִיא תֵצֵא בְּשֵׁשׁ. וְלֹא שֶׁמְּכָרוּהָ בֵית דִּין, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵבָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר "בִּגְנֵבָתוֹ" וְלֹא "בִגְנֵבָתָהּ" - אֶלָּא בִקְטַנָּה שֶׁמְּכָרָהּ אָבִיהָ, וְלִמֵּד כָּאן שֶׁאִם יָצְאוּ שֵׁשׁ שָׁנִים קֹדֶם שֶׁתָּבִיא סִימָנִין תֵּצֵא, וְעוֹד חִדֵּשׁ כָּאן העניק תעניק:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲרֵי יִזְדַבַּן לָךְ אֲחוּךְ בַּר יִשְׂרָאֵל אוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל וְיִפְלְחִנָךְ שִׁית שְׁנִין וּבְשַׁתָּא שְׁבִיעֲתָא תִּפְטְרִנֵהּ בַּר חוֹרִין מֵעִמָךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

אחיך העברי. פירשתיו:

או העבריה. והוא כי ימכור איש את בתו לאמה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

אחיך העברי - בגנבתו.

או העבריה - שמכרה אביה בקטנותה לְאָמָה. והגיעו שש שנים לשמטה קודם הבאת סימנים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כי ימכר נסמכה פרשה זו כאן לפי שהענין למעלה ולמטה מדבר בעני.

ועבדך ולא ליורש.

תשלחנו חפשי מעמך חלה ונתרפא יכול יחזיר לו שכר בטלנותו ת״‎ל ובשביעית יצא לחפשי חנם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַעֲבָדְךָ וְגוֹ׳. אָמְרוֹ וַעֲבָדְךָ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לְהָעִירְךָ שֶׁקָּדְמָה מִצְוָה לְפָנֶיהָ, וְהוּא מַה שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּתֵיבַת ״לְךָ״ שֶׁאֵין רְשׁוּת לְבֵית דִּין לִמְכּוֹר עֶבֶד יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב כִּי יִמָּכֵר פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁיִּצְטָרֵךְ לִמָּכֵר לְךָ לְבַד הוּא שֶׁיִּמָּכֵר, וּמוֹסִיף מִשְׁפָּט שֵׁנִי ״וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים״,

וְאָמְרוֹ וּבַשְּׁבִיעִית וְגוֹ׳, וְלֹא אָמַר ״וְיֵצֵא לַחוּץ בַּשְּׁבִיעִית״, אֶלָּא שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי לִפְעָמִים יַעֲבֹד גַּם בַּשְּׁבִיעִית, וּכְגוֹן אִם בָּרַח הָעֶבֶד, הֲגַם שֶׁשָּׁלְמוּ שֵׁשׁ שָׁנִים לַעֲבוֹדָתוֹ צָרִיךְ לְהַשְׁלִים הָעַבְדוּת שֵׁשׁ שָׁנִים. וְכֵן פָּסַק רַמְבַּ״ם פֶּרֶק ב׳ מֵהִלְכוֹת עֲבָדִים, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דְּרָשׁוּהָ (קידושין טז:) מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּמִשְׁפָּטִים ״שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד״. וְאוּלַי דְּדָרְשִׁינַן מִ״שֵּׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד״ שֶׁבָּא לְלַמֵּד שֶׁאִם חָלָה אַרְבַּע שָׁנִים שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁלִים (קידושין יז.) וְלַעֲבֹד שֵׁשׁ, וּמִדִּקְדּוּק ״וּבַשְּׁבִיעִית״ נִלְמֹד אִם בָּרַח שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁלִים אֲפִלּוּ בְּרִיחַת שָׁנָה אַחַת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל