לֹ֥א תֹאכַ֖ל כׇּל־תּוֹעֵבָֽה׃

כל תועבה. כָּל שֶׁתִּעַבְתִּי לְךָ, כְּגוֹן צָרַם אֹזֶן בְּכוֹר כְּדֵי לְשָׁחֳטוֹ בַמְּדִינָה הֲרֵי דָּבָר שֶׁתִּעַבְתִּי לְךָ, כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ, בָּא וְלִמֵּד כָּאן שֶׁלֹּא יִשְׁחַט וְיֹאכַל עַל אוֹתוֹ הַמּוּם. בִּשֵּׁל בָּשָׂר בְּחָלָב הֲרֵי דָּבָר שֶׁתִּעַבְתִּי לְךָ, וְהִזְהִיר כָּאן עַל אֲכִילָתוֹ (חולין קי"ד):

לָא תֵיכוּל כָּל דִמְרָחָק

כל תועבה. כל דבר שהוא נתעב לנפש הטהורה כמו שרץ הארץ:

לא תאכל כל תועבה סמכו כאן לפי שכתוב למעלה כי עם קדוש אתה לה׳‎ אלוקיך ותהיו מובדלים מן הכנענים האוכלים טומאות ותועבות רק תאכל טהרות.

[כל תועבה שום תועבה].