רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11שרץ העוף. הֵם הַנְּמוּכִים, הָרוֹחֲשִׁים עַל הָאָרֶץ. זְבוּבִין וּצְרָעִים וַחֲגָבִים טְמֵאִים קְרוּיִים שֶׁרֶץ:
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934
דְּבָרִים י״ד · י״ט
וְכֹל֙ שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶ֑ם לֹ֖א יֵאָכֵֽלוּ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
הפסוק אוסר את שרץ העוף: וכל שרץ העוף טמא הוא לכם, לא ייאכלו. רש״י מבאר ש״שרץ העוף״ הם הנמוכים הרוחשים על הארץ, כגון זבובים וצרעים וחגבים, שהם טמאים וקרויים שרץ. לפי הפשט, מדובר ביצורים מעופפים קטנים המרחשים סמוך לקרקע, והם אסורים באכילה. הכתוב מוסיף אזהרה על סוג נפרד של בעלי כנף, שאינם עופות ממש אלא שרצים מעופפים, ומדגיש שגם הם בכלל הטמאים. כך משלימה התורה את תמונת האיסורים שבבעלי הכנף.
מבוסס על רש״י, פשט · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וְכֹל רִחֲשָׁא דְעוֹפָא מְסָאָב הוּא לְכוֹן לָא יִתְאָכְלוּן
Onkelos Deuteronomy