וְהַ֣חֲסִידָ֔ה וְהָאֲנָפָ֖ה לְמִינָ֑הּ וְהַדּוּכִיפַ֖ת וְהָעֲטַלֵּֽף׃

הפסוק חותם את רשימת העופות הטמאים: החסידה, האנפה למינה, הדוכיפת והעטלף. רש״י מזהה את ה״דוכיפת״ כתרנגול הבר, שכרבלתו כפולה. לפי פשט הכתוב, אלה מיני עוף נוספים האסורים באכילה, ובלשון ״למינה״ אצל האנפה מתרבים בני מינה. בכך משלימה התורה את מניין העופות הטמאים בשמותיהם. הזכרת מינים אלה בסוף הרשימה מדגישה שוב את שיטת התורה בעופות, למנות את האסורים ולא לתת סימנים, ולרבות את בני המשפחה הדומים באמצעות הלשון ״למינה״.