דְּבָרִים י״ב · כ״ה

לא תאכלנו. אַזְהָרָה לְדַם הָאֵבָרִים (שם):

למען ייטב לך וגו'. צֵא וּלְמַד מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת, אִם הַדָּם שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם קָצָה מִמֶּנּוּ, הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ זוֹכֶה לוֹ וּלְבָנָיו אַחֲרָיו, קַל וָחֹמֶר לְגֶזֶל וַעֲרָיוֹת שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶם (מכות כ"ג):

לָא תֵּיכְלִנֵהּ בְּדִיל דְיֵיטַב לָךְ וְלִבְנָיךְ בַּתְרָךְ אֲרֵי תַעְבֵּד דְכָשָׁר קֳדָם יְיָ

למען ייטב לך. שלא יאכל נפש בהמה שתשבש נפשו גם הנפש והצורה בדמות האב על כן לבניך אחריך:

לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ. פֵּרֵט כָּאן ״לְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ״, לְפִי שֶׁאָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים שֶׁהַדָּם מוֹלִיד אַכְזָרִיּוּת בְּגוּף הָאוֹכֵל, וְטֶבַע הָאָב נִמְשָׁךְ גַּם לַבָּנִים וְיִהְיוּ תּוֹלְדוֹתֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָּהֶם. לְכָךְ אָמַר, כְּשֶׁלֹּא תֹאכַל הַדָּם יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה הָאַכְזָרִיּוּת קִנְיָן דָּבֵק בְּזַרְעוֹ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר בְּסָמוּךְ בְּהַכָּאַת עִיר הַנִּדַּחַת טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, שֶׁנִּרְאֶה אַכְזָרִיּוּת גָּדוֹל וְיֵשׁ לָחוּשׁ פֶּן יִהְיֶה הָאַכְזָרִיּוּת קִנְיָן דָּבֵק בּוֹ וּבְזַרְעוֹ, עַל כֵּן אָמַר: ״וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים״, שֶׁתִּהְיֶה רַחְמָן בַּטֶּבַע עַל כָּל פָּנִים עַל הַבְּרִיּוֹת, וּבְסִבָּה זוֹ יְרַחֶמְךָ ה׳, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ״, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ, כִּי גַּם הֵמָּה יִהְיוּ רַחֲמָנִים כָּמוֹךָ.