הכתוב מבחין בקדשים: את הקדשים והנדרים שיהיו לך תישא ותביא אל המקום אשר יבחר ה׳. רש״י מבאר שאף על פי שאתה מותר לשחוט חולין, לא הותר לך לשחוט את הקדשים ולאוכלם בשעריך בלא הקרבה, אלא הביאם לבית הבחירה. אבן עזרא מבאר ש״קדשיך״ הם עולות ושלמים ונדרים, ו״תשא״ פירושו תביאם אל המקום הנבחר. כך הפסוק מדגיש שההיתר לשחוט חולין בכל מקום אינו חל על הקדשים, המחייבים העלאה למקום הנבחר והקרבה כדין.