וְהָיָ֗ה כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָתַתָּ֤ה אֶת־הַבְּרָכָה֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים וְאֶת־הַקְּלָלָ֖ה עַל־הַ֥ר עֵיבָֽל׃

והיה כי יביאך ה׳ אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל. רש״י מבאר לפי התרגום ש״ונתתה את הברכה״ פירושו את המברכים, שכלפי הר גריזים הופכים פניהם ופותחים בברכה. אבן עזרא מבאר ש״ונתתה את הברכה״ בפה. הפסוק מצווה על מעמד הברכה והקללה בהר גריזים ובהר עיבל בכניסה לארץ. הפסוק מתאר את הטקס העתידי שיתקיים בכניסה לארץ: אמירת הברכות מול הר גריזים והקללות מול הר עיבל. יש כאן ביטוי פומבי וטקסי לפרשת הברכה והקללה. הפסוק מדגיש שהבחירה בין ברכה לקללה תקבל ביטוי ממשי במעמד ציבורי בכניסה לארץ. יש כאן חיבור בין הרעיון המופשט של הבחירה לבין מימושו הטקסי במעמד הרים. הפסוק מכין את ישראל למעמד החשוב שיתקיים בבואם לארץ, שבו יוכרזו הברכה והקללה בפומבי, כדי לחזק את מודעות העם לאחריותם ולבחירתם.