וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃ {ס}

מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת וגו'. הָא לָמַדְתָּ כָּל הָעוֹבֵד עֲ"זָ הֲרֵי הוּא סָר מִכָּל הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל, מִכָּאן אָמְרוּ הַמּוֹדֶה בַּעֲ"זָ כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻלָּהּ (ספרי):

וּלְוָטִין אִם לָא תְקַבְּלוּן לְפִקוּדַיָא דַיְיָ אֱלָהֲכוֹן וְתִסְטוּן מִן אָרְחָא דִי אֲנָא מְפַקֵד יָתְכוֹן יוֹמָא דֵין לִמְהַךְ בָּתַר טַעֲוַת עַמְמַיָא דִי לָא יְדַעְתּוּן

וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ. פֵּרוּשׁ, הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִשְּׁמִיעַת הַתּוֹרָה הֲרֵי הוּא מְקֻלָּל מֵעַצְמוֹ, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב ״וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ״ - זוֹ הִיא הַקְּלָלָה, וְעוֹד לוֹ שֶׁיְּסוֹבְבֶנּוּ לָסוּר מִכְּלָלוּת דֶּרֶךְ הַחַיִּים כְּמוֹ שֶׁגָּמַר אוֹמֶר וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ וְגוֹ׳, וְלֹא זוֹ אֶלָּא יַחְצֹב לוֹ בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים כְּאָמְרוֹ לָלֶכֶת אַחֲרֵי וְגוֹ׳: