דְּבָרִים י״א · כ״ז

את הברכה. עַל מְנָת אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ:

יָת בִּרְכָן דִי תְקַבְּלוּן לְפִקוּדַיָא דַיְיָ אֳלָהֲכוֹן דִי אֲנָא מְפַקֵד יָתְכוֹן יוֹמָא דֵין

את הברכה אשר תשמעו. כי בשמעכם הנה אתם מבורכים והברכה תוספת טובה והקללה מגרע' והיא מגזרת קלה:

את הברכה - שתהיה על הר גריזים, ע"י תנאי: אשר תשמעו אל מצות ה' וגו'.

אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ וְגוֹ׳. בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִזְכִּיר הַשְּׁמִיעָה יֵשׁ אַחֲרָיו עֲשִׂיָּה וּשְׁמִירָה אוֹ עֲבוֹדָה: ״וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן וְגוֹ׳ וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם״; ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ וְגוֹ׳ וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם״. לְפִי שֶׁהַשְּׁמִיעָה אֵין בָּהּ כִּי אִם קַבָּלַת דְּבָרִים בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לַעֲשׂוֹתוֹ, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֵין דַּי בָּזֶה אֶלָּא צָרִיךְ גַּם עֲשִׂיָּה בְּפוֹעַל, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר: ״וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ וְגוֹ׳ וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ״, וְאִם כֵּן קָשֶׁה, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ וְגוֹ׳ וַהֲלַכְתֶּם בַּדֶּרֶךְ״, וְכִי יֵשׁ דַּי בִּשְׁמִיעָה לְבַד בְּלֹא עֲשִׂיָּה?

וְהִנֵּה שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ, בְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר״, שֶׁלְּכָךְ הִקְדִּים בִּרְכָתוֹ לַמְבָרְכִים, לְפִי שֶׁמַּחֲשָׁבָה טוֹבָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ, אֲבָל מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה. וּלְפִי זֶה הַדָּבָר אֵין צָרִיךְ בֵּאוּר כָּאן, כִּי הַקְּלָלָה וַדַּאי לֹא תָּחוּל עַד אַחַר שֶׁלֹּא תִּשְׁמְעוּ וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ מַמָּשׁ, אֲבָל הַבְּרָכָה תָּחוּל מִיָּד אַחַר הַשְּׁמִיעָה לְבַד, כְּדֵי שֶׁקַּבָּלַת הַבְּרָכָה יִהְיֶה לוֹ לְעֵזֶר לְשֶׁיּוּכַל לְהוֹצִיא מִן הַכֹּחַ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ הַטּוֹבָה עַל יְדֵי הֲסָרַת הַמּוֹנְעִים.

וּמַה שֶּׁאָמַר ״אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ״ וְלֹא אָמַר ״אִם תִּשְׁמְעוּ״, לִכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל אָמַר כֵּן, כְּאִלּוּ אֵינָן חֲשׁוּדִים בְּעֵינָיו שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ וְלֹא יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת מִצְוֹת ה׳ אֲפִלּוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כּוּלֵי הָאי לֹא פָּקַר, וּמִסְּתָמָא כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל יַחֲשֹׁב לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה, כִּי מַחֲשָׁבָה קַלָּה מְאֹד, אַךְ בַּעֲשִׂיָּה הָיָה מְסֻפָּק בָּהֶם כִּי אוּלַי תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עֲלֵיהֶם וְיִתְרַשְּׁלוּ בַּעֲשִׂיָּתָהּ. לְכָךְ אָמַר: ״אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ״, כִּי יָדַע ה׳ וַדַּאי שֶׁתִּשְׁמְעוּ וּתְקַבְּלוּ בִּלְבַבְכֶם לַעֲשׂוֹתָן, וְאָז יִשְׁלַח ה׳ אֶת הַבְּרָכָה כְּדֵי שֶׁעַל יָדָהּ יָסוּרוּ מִכֶּם כָּל הַמּוֹנְעִים שֶׁמִּבַּחוּץ וְתוּכְלוּ לְהוֹצִיא הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַפֹּעַל, כִּי הָאָדָם הַמַּתְחִיל, וַה׳ יִגְמוֹר עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים נז ג): ״לָאֵל גּוֹמֵר עָלָי״. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֶת הַבְּרָכָה״, כָּל ״אֶת״ לְרַבּוֹת בָּא, כִּי הַבְּרָכָה בָּאָה לְרַבּוֹת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁיּוּכַל לָבֹא עַל יָדוֹ, אֲבָל בַּקְּלָלָה נֶאֱמַר לְשׁוֹן ״אִם״, בַּעֲבוּר ״וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ״ בְּפֹעַל שֶׁאָמַר אַחַר ״לֹא תִשְׁמְעוּ״, כִּי בָּזֶה הָיָה מְסֻפָּק אִם יִהְיֶה אוֹ לֹא, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּתְרַשְּׁלוּ בְּפֹעַל, כִּי ״וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ״ פֵּרוּשׁ עַל ״לֹא תִשְׁמְעוּ״, שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה בּוֹ שְׁמִיעָה בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד אֶלָּא שְׁמִיעָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשִׂיָּה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכָךְ הִקְדִּים הַבְּרָכָה קוֹדֶם לַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהֲרֵי כָּל הַבְּרָכוֹת הָיוּ ״בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶּסֶל וּמַסֵּכָה״, וְאִם כֵּן כָּל שָׁעָה הוּא קָם בְּלֹא יַעֲשֶׂה, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה לְאַחַר זְמַן אִם כֵּן אֵין לַדָּבָר סוֹף, וְאֵימָתַי תָּחוּל הַבְּרָכָה. וּמַסְכִּים זֶה לְדַעַת הָאוֹמְרִים: כָּל הָאוֹמֵר עַל מְנָת כְּאוֹמֵר מֵעַכְשָׁיו דָּמֵי (קידושין ח.). וּמִלַּת ״אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ״, הַיְינוּ עַל מְנָת אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, וְהוּא מוֹרֶה עַל הַקְדָּמַת הַשָּׂכָר לַמַּעֲשֶׂה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קה מה): ״וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ, בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו״. וּבְסָמוּךְ יִתְבָּאֵר מִלַּת ״אֲשֶׁר״ בְּדֶרֶךְ אַחֵר.

אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה׳ וְגוֹ׳. יֵשׁ לְדַקְדֵּק לָמָּה אָמַר בַּבְּרָכוֹת ״אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה׳ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם״, פַּעַם תָּלָה הַמִּצְוֹת בַּה׳, וּפַעַם בְּעַצְמוֹ, וּבַקְּלָלוֹת הִפְסִיק בֵּינֵיהֶם בְּמַאֲמַר ״וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ״. וְנִרְאֶה לִי עַל דֶּרֶךְ שֶׁמַּסִּיק בַּיְּרוּשַׁלְמִי דְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (פרק ו הל׳ ט): אָמַר רַבִּי בְּרַכְיָה: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה לַצַּדִּיקִים לִפְנִים מִמְּחִצַּת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שׁוֹאֲלִים אוֹתָם, מַה פָּעַל אֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג כג): ״כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל״. מִכָּאן שֶׁלֶּעָתִיד יִשְׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל מִפִּי הַגְּבוּרָה אֶת אֲשֶׁר יְצַוֶּה, לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאָמְרוּ ״אִם יוֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה׳ וָמָתְנוּ״ (דברים ה כב) וְהֻצְרְכוּ לְסַרְסוּר, וְלֶעָתִיד יָפֶה כֹּחָם עַד שֶׁהֵמָּה יִהְיוּ סַרְסוּרִים בֵּינוֹ יִתְבָּרַךְ וּבֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וְזֶהוּ עִקַּר שְׂכַר הַצַּדִּיקִים וְתִקְוַת כָּל מְקַוֶּה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה׳ וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ (תהלים כז ד). אֲבָל עֹנֶשׁ הָרְשָׁעִים אֵין דַּי בָּזֶה שֶׁלֹּא יִזְכּוּ לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה׳ כְּדַעַת הָרַמְבָּ״ם, אֶלָּא יְקַבְּלוּ עֹנֶשׁ גָּדוֹל בְּפֹעַל כְּדַעַת הָרַמְבַּ״ן.

וּבְהַצָּעָה זוֹ אָתֵי שַׁפִּיר מַה שֶּׁקָּשֶׁה, הֲלֹא בְּרָכָה וּקְלָלָה הָאֲמוּרָה כָּאן הֵמָּה הָאֲמוּרוֹת בְּהַר גְּרִזִים וְהַר עֵיבָל, וְלָמָּה נִזְכְּרוּ בְּפָרָשַׁת כִּי תָבוֹא כָּל הָאֲרוּרִים, ״אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל״ וְגוֹ׳, וְלֹא נִזְכְּרוּ הַבְּרָכוֹת? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהַבְּרָכָה הָאֲמוּרָה כָּאן עִקָּרָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי שָׁם צִוָּה ה׳ אֶת הַבְּרָכָה, וְהַכָּתוּב מְפָרֵשׁ בְּהֶדְיָא מַהוּת הַבְּרָכָה, וְאָמַר ״אֶת הַבְּרָכָה״, זוֹ הִיא הַבְּרָכָה ״אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ״ לֶעָתִיד, ״אֶל מִצְוֹת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״, כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה אָנֹכִי עוֹמֵד בֵּין ה׳ וּבֵינֵיכֶם. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם״, בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לֶעָתִיד תִּזְכּוּ לִשְׁמֹעַ בְּעַצְמְכֶם כָּאָמוּר. אֲבָל בַּקְּלָלָה לֹא רָצָה לוֹמַר שֶׁאֵין קְלָלָה אַחֶרֶת כִּי אִם מַה שֶּׁלֹּא יִזְכּוּ לִשְׁלֵמוּת זֶה, כִּי לֹא דַּי בָּזֶה, אֶלָּא קְלָלָה מַמָּשׁ עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים תָּחוּל, וְהֵם אוֹתָן הָאֲרוּרִים שֶׁנִּזְכְּרוּ פָּרָשַׁת כִּי תָבוֹא וְאוֹתָהּ קְלָלָה תָּחוּל אִם לֹא תִּשְׁמְעוּ לְקַבֵּל אֶת מִצְוֹת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם. וּכְדֵי שֶׁלֹּא תִּטְעֶה לְפָרֵשׁ ״אִם לֹא תִשְׁמְעוּ״ מֵעֵין ״אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ״, אָמַר ״וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ״, כִּי מַה שֶּׁאָמַרְתִּי ״אִם לֹא תִשְׁמְעוּ״ הַיְינוּ הֲסָרָה מִן הַדֶּרֶךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵינוֹ מֵעֵין ״אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ״ הַמְדַבֵּר בִּשְׂכַר עוֹלָם הַבָּא.

וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם״, לְפִי שֶׁ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמָעוּם (מכות כד), עַל כֵּן עָשָׂה שְׁתֵּי חֲלוּקּוֹת וְאָמַר שֶׁתָּחוּל הַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם, דְּהַיְינוּ ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, שֶׁבְּאָזְנֵיכֶם שְׁמַעְתֶּם אוֹתָם מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְעַל אֵלּוּ פְּשִׁיטָא שֶׁתָּחוּל הַקְּלָלָה אִם לֹא תִּשְׁמְעוּ לְקַיְּמָם, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם תָּסוּרוּ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְתִבְטְחוּ עַל תֹּהוּ לֵאמֹר שֶׁמִּלִּבִּי בָּדִיתִי אוֹתָם, מִכָּל מָקוֹם לֹא תִּפָּטְרוּ בָּזֶה מִן הָעֹנֶשׁ. וַעֲדַיִן לֹא פֵּרֵשׁ מָה הֵם הַמִּצְוֹת שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה. עַל כֵּן אָמַר: ״לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים״ וְגוֹ׳, כִּי זֶה כְּנֶגֶד ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, וְהוּא מוּסָב עַל תְּחִלַּת הַמִּקְרָא שֶׁאָמַר: ״אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״. וּבָזֶה יְתוֹרְצוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נִתְעוֹרְרוּ הַמְפָרְשִׁים בְּפָרָשָׁה זוֹ.

אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר וְגוֹ׳. אָמְרוֹ אֶת, לְהָעִיר כִּי מִלְּבַד הַבְּרָכָה הַמּוּשֶּׂגֶת מִדֶּרֶךְ ה׳, עוֹד לוֹ עִמָּהּ יִעוּד הַטּוֹב, וְהוּא אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, כִּי הַשְּׁמִיעָה בַּתּוֹרָה הוּא תַּעֲנוּג מֻפְלָא וּמְחַיֶּה הַנֶּפֶשׁ, כְּאָמְרוֹ (ישעיה נה:ג) ״שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם״, וְהַמַּרְגִּישׁ בְּטַעַם הַתּוֹרָה תְּשִׂיחֶנּוּ נַפְשׁוֹ כִּי עָלָיו לְשַׁלֵּם גְּמוּל טוֹב לְמַתַּן מַתָּנָה טוֹבָה מֻפְלֵאת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין לִתְבּוֹעַ שָׂכָר עָלֶיהָ.

עוֹד יִרְצֶה עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ זְכוּת יֵשׁ לָהּ קֶרֶן וְיֵשׁ לָהּ פֵּרוֹת (קידושין מ.), וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ אֶת הַבְּרָכָה, כִּי תֵּבַת הַבְּרָכָה מְצַיֶּנֶת עוֹלָם שֶׁהוּא מְקוֹר הַבְּרָכָה וְכֻלּוֹ בָּרוּךְ, וְרִבּוּי ״אֶת״ לְפֵרוֹת הַזְּכוּת שֶׁאוֹכֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר אֲשֶׁר, גִּלָּה הַכָּתוּב שֶׁלֹּא רָצָה הַנָּבִיא לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר בְּגֶדֶר הַסָּפֵק לוֹמַר ״אִם״, וְאָמַר ״אֲשֶׁר״ שֶׁהוּא דָּבָר מֻחְלָט כַּאֲשֶׁר קִוְּתָה לָהֶם נֶפֶשׁ הַצַּדִּיק. וְתָלָה הַכָּתוּב הַבְּרָכָה בַּשְּׁמִיעָה וְלֹא הִזְכִּיר לֹא מַעֲשֶׂה וְלֹא שְׁמִירָה, לְפִי שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים הַתּוֹרָה מְטִיבָה נַפְשׁוֹ וּמְיַשַּׁרְתּוֹ כִּי יֵשׁ בָּהּ סַם חַיִּים, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (איכה רבה, פתיחתא) וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ מַחְזִירוֹ לְמוּטָב״, לָזֶה תָּלָה הַכֹּל בַּשְּׁמִיעָה.