דְּבָרִים י״א · כ״ב

שמר תשמרון. אַזְהָרַת שְׁמִירוֹת הַרְבֵּה, לְהִזָּהֵר בְּתַלְמוּדוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכַּח (שם):

ללכת בכל דרכיו. הוּא רַחוּם וְאַתָּה תְּהֵא רַחוּם, הוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים וְאַתָּה גּוֹמֵל חֲסָדִים (שם):

ולדבקה בו. אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? וַהֲלֹא אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא? אֶלָּא הִדַּבֵּק בַּתַּלְמִידִים וּבַחֲכָמִים וּמַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ נִדְבַּקְתָּ בּוֹ (ספרי):

אֲרֵי אִם מִטַר תִּטְרוּן יָת כָּל תַּפְקֶדְתָּא הָדָא דִי אֲנָא מְפַקֵד יָתְכוֹן לְמֶעְבְּדַהּ לְמִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהֲכוֹן לִמְהַךְ בְּכָל אָרְחָן דְתַקְנָן קֳדָמוֹהִי וּלְאִתְקְרָבָא לְדַחַלְתֵּהּ

כי אם שמור תשמרון. הטעם זה שאמרתי לכם שתאבדון מהרה מעל הארץ הטובה דעו כי לא תכנסו שם בתחלה ולא תנצחו אם לא תשמרו מצות ה':

לאהבה. בלב:

ללכת בכל דרכיו. שלא ישנה ולא יהפוך:

ולדבקה בו. בסוף והוא סוד גדול:

כי אם שמר תשמרון, כי במקום אלא דלעיל קאי ואבדתם מהרה פירוש אם אבוד תאבדון מהרה ע״‎י פיתוי לבבכם דעו כי לא תכנסו שם עוד אלא אם שמר תשמרון. שלימא סדרא דפרשת עקב

כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן, עוֹד מַה שְׁמִירָה הִיא זֹאת? וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לְהַזְהִיר עַל שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת שֶׁצִּוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתּוֹ, וְכָאן צִוָּה לְיִשְׂרָאֵל עַל אוֹתָהּ שְׁמִירָה שֶׁיִּשְׁמְרוּ אוֹתָהּ, וְהוּא אָמְרוֹ שָׁמֹר שֶׁהִיא הַשְּׁמִירָה שֶׁיַּעֲשׂוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, תִּשְׁמְרוּן פֵּרוּשׁ תִּשְׁמְרוּן אוֹתָהּ.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״אִם שָׁמֹר״ - פֵּרוּשׁ, אִם תַּעֲשׂוּ שְׁמִירָה לַמִּצְווֹת, בָּזֶה תִּהְיוּ בְּטוּחִים שֶׁ״תִּשְׁמְרוּן״ אֶת כָּל הַמִּצְוֹת, אֲבָל בְּלֹא מִשְׁמֶרֶת תִּהְיוּ נִכְשָׁלִים בְּחֵלֶק מֵהַמִּצְוֹת. כְּגוֹן מִצְוַת שַׁבָּת, אִם לֹא יוֹסִיפוּ מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּהְיוּ נִכְשָׁלִים בְּגוּפוֹ שֶׁל שַׁבָּת.

עוֹד יִרְצֶה לְצַוּוֹת עַל הַמִּצְווֹת שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁמָרִים בֵּין מִמֶּנּוּ בֵּין מֵהַזּוּלַת, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם דַּי לִי אִם אֶשְׁמֹר אֶת עַצְמִי לְבַל עֲבוֹר עַל אַחַת מֵהַמִּצְווֹת וְאֵין עָלַי לְהָצֵר עַל בִּטּוּל הַמִּצְווֹת מֵהַזּוּלַת, לָזֶה בָּא מַאֲמַר ה׳ שָׁמוֹר אַתֶּם תִּשְׁמְרוּן אֶת מִצְווֹת פֵּרוּשׁ לְבַל יִתְבַּטְּלוּ מֵהַזּוּלַת, וּבְנֹעַם דְּבָרִים אֵלּוּ נָתַן טַעַם שֶׁחִיֵּב ה׳ לְיִשְׂרָאֵל בְּעַרְבוּת, כִּי כְּלָלוּת הַחִיּוּב הִיא עַל הַמִּצְווֹת שֶׁלֹּא תִּתְבַּטֵּל בָּעוֹלָם מֵאִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְלָזֶה כָּל שֶׁמִּתְבַּטֶּלֶת הֲרֵי נַעֲשָׂה פְּשִׁיעָה בִּנְוַת בָּתֵּינוּ, כִּי הַתּוֹרָה לָנוּ נִתְּנָה מוֹרָשָׁה, אַל תִּקְרֵי מוֹרָשָׁה אֶלָּא מְאוֹרָשָׁה (פסחים מט:) וְעַל הָאָדָם חִיּוּב שְׁמִירַת אֲרוּסָתוֹ לְבַל תִּהְיֶה נֶעֱלֶבֶת מֵהַזּוּלַת, כְּמוֹ כֵן הַדָּבָר הַזֶּה אִשָּׁה יִרְאַת ה׳ הִקְנוּ לָנוּ מִן הַשָּׁמַיִם עָלֵינוּ חִיּוּב שְׁמִירָתָהּ לְבַל יִשְׁלְחוּ יָדָם בְּמַה שֶׁאֵין הַתּוֹרָה חֲפֵצָה, וְזֶה יִהְיֶה עַל יְדֵי הַכֹּחַ אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּיַד הַמְּצֻוִּים לִרְדּוֹת בְּמַקֵּל וְלִמְנוֹעַ עוֹשֶׁק וָרֶשַׁע, גַּם לְהוֹכִיחַ בְּנֹעַם דִּבְרֵי אַהֲבָה וְחִבָּה לְהַטּוֹת לֵב בְּנֵי אָדָם לְיַשֵּׁר עַקְמוּמִיּוּת הַלֵּב, וְהוּא אָמְרוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ לְאַהֲבָה וְגוֹ׳ לָלֶכֶת בְּכָל וְגוֹ׳ וּלְדָבְקָה בוֹ, פֵּרוּשׁ מַאֲמַר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (יבמות סג:) נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם, גַּם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו:) כָּל אִישׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, שֶׁהַבָּא לְהַזְהִיר בְּנֵי אָדָם וּלְהַטּוֹתָם אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הוּא קוֹדֵם לָכֵן עוֹשֶׂה אֶת כָּל הַמִּצְווֹת, וְהוּא אָמְרוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ, וְאָז יַכְנִיס אַהֲבַת ה׳ בְּלֵב שׁוֹמֵעַ, וְהוּא אָמְרוֹ לְאַהֲבָה פֵּרוּשׁ, פּוֹעַל יוֹצֵא לַשֵּׁנִי שֶׁיַּפְעִיל פְּעֻלַּת אַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּלְבָבוֹת בְּנֵי אָדָם לְבַל יִשְׁלְחוּ יָד בְּתוֹרַת ה׳. וְאָמְרוֹ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו כָּלַל בְּמַאֲמַר כָּל דְּרָכָיו לוֹמַר אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵינָם בַּמֻּשָּׂג בַּנִּבְרָאִים, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא פה.) ״אִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִּהְיֶה״, וְאָמְרוּ עוֹד זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין יט:) כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ, וּכְפִי זֶה מַה ה׳ בּוֹרֵא וְיוֹצֵר כְּמוֹ כֵן הַמַּכְנִיס אַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלֵב עַם ה׳.

וְאָמְרוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ. כְּבָר הִקְדַּמְנוּ הַקְדָּמוֹת יְקָרוֹת שֶׁכָּל נִשְׁמוֹת עַם יִשְׂרָאֵל הֵם מִמַּחְצַב עֶלְיוֹן חֵלֶק ה׳, כִּי כֻלָּם דְּבֵקִים בַּה׳, דִּכְתִיב (דברים ד:ד) ״וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳״, וּבְאֶמְצָעוּת הָעֲבֵרוֹת תִּתְרַחֵק הַנֶּפֶשׁ מִדְּבֵקוּתָהּ, וּכְשֶׁיָּשׁוּב הָאָדָם לִפְנֵי ה׳ יַחְזֹר לְהִדָּבֵק בּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ, פֵּרוּשׁ, לְדַבֵּק בּוֹ עַנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁצְּרִיכִין לְהִדָּבֵק בּוֹ.

חסלת פרשת עקב