דְּבָרִים י״א · כ״א

למען ירבו ימיכם וימי בניכם. אִם עֲשִׂיתֶם כֵּן יִרְבּוּ, וְאִם לָאו לֹא יִרְבּוּ, שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה נִדְרָשִׁין מִכְּלַל לָאו הֵן וּמִכְּלַל הֵן לָאו (ספרי):

לתת להם. לָתֵת לָכֶם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לָתֵת לָהֶם, מִכָּאן מָצִינוּ לְמֵדִים תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה:

בְּדִיל דְיִסְגוּן יוֹמֵיכוֹן וְיוֹמֵי בְנֵיכוֹן עַל אַרְעָא דִי קַיִים יְיָ לַאֲבָהָתְכוֹן לְמִתַּן לְהוֹן כְּיוֹמֵי שְׁמַיָא עַל אַרְעָא

כימי השמים על הארץ - כלומר: מטר מן השמים והאדמה תתן את יבולה.

למען ירבו ימיכם וימי בניכם אף נשים חייבות במזוזה משום דאינהו נמי בעי חיי.

לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה. בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (ח) אָמְרוּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן אִיכָּא סָבֵי בְּבָבֶל. תָּמַהּ, וְהַכְּתִיב: ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה״, מַשְׁמַע אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ לֹא. אָמְרֵי לֵיהּ: הֵם מַקְדִּימִין וּמַחְשִׁיכִין לְבֵי כְּנִשְׁתָּא. אָמַר: הַיְינוּ דְּאַהֲנֵי לְהוּ. וְקָשֶׁה עַל תֵּרוּץ זֶה כִּי עֲדַיִן הַקֻּשְׁיָה בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, שֶׁהֲרֵי בְּפָסוּק זֶה אָמַר סְתָם ״עַל הָאֲדָמָה״ בִּלְתִּי שׁוּם חֲלוּקָּה, וּמֵהֵיכָן לָמַד לוֹמַר שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר דַּוְקָא בִּזְמַן שֶׁאֵינָן הוֹלְכִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת, לוֹמַר שֶׁאָז דַּוְקָא מְמֹעָט.

וְנִרְאֶה לִי עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה כט.) שֶׁעֲתִידִין בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁיִּקָּבְעוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כוּ׳, וְאִם כֵּן הָאֲדָמָה שֶׁבְּכָל בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל חוּצָה לָאָרֶץ זוֹ הִיא הָאֲדָמָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי לֶעָתִיד יִקְבַּע ה׳ הַבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת הַבִּנְיָן וְהַקַּרְקַע מִכָּל וָכֹל אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאִם כֵּן וַדַּאי הָאֲדָמָה הַהִיא אַדְמַת קֹדֶשׁ הִיא וְחֵלֶק מִן אַדְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהַמַּשְׁכִּים וְהַמַּעֲרִיב בְּכָל יוֹם לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת דּוֹמֶה כְּאִלּוּ בְּכָל יוֹם הוּא עוֹמֵד עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ לַאֲבוֹתָם, וּמְקֻיָּם בּוֹ יִעוּד ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם״, ״לָכֶם״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״לָהֶם״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. וּמַה עִנְיָן זֶה לְכָאן? אֶלָּא לְפִי שֶׁבַּזְּמַן הַהוּא דַּוְקָא יִקָּבְעוּ הַבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה מוּסָב עַל תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה, שֶׁאָמַר: ״וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם״ זוֹ תְּפִלָּה, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י, וּמִדְּקָאָמַר ״בְּכָל לְבַבְכֶם״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמְּדַבֵּר שֶׁרַבִּים מִתְקַבְּצִים לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת לְהִתְפַּלֵּל, וְעַל זֶה יִעֵד הַשָּׂכָר ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה״.

וּמַה שֶּׁתָּלָה הַדָּבָר דַּוְקָא בְּאַקְדּוֹמֵי וְאַחְשׁוֹכֵי, תִּמְצָא מְבֹאָר יָפֶה בְּחִבּוּרֵנוּ עוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם בְּשַׁעַר הַתְּפִלָּה מַאֲמָר תק״ג, עַל דֶּרֶךְ הַפָּסוּק ״לִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזוֹת פְּתָחָי״ (משלי ח לד), לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה, וְתִמְצָא כָּל הָעִנְיָן בַּאֵר הֵיטֵב.

לְמַעַן יִרְבּוּ. קָשֶׁה לָמָּה לֹא הִקְדִּים מַאֲמָר זֶה קוֹדֶם מַאֲמַר ״וּכְתַבְתָּם״, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מַאֲמַר ״וּכְתַבְתָּם״ חוֹזֵר גַּם עַל פָּסוּק ״לְמַעַן יִרְבּוּ״? וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַסְמִיךְ מַאֲמַר ״לְמַעַן יִרְבּוּ״ לְמַאֲמָר ״וּכְתַבְתָּם״, לוֹמַר שֶׁבִּשְׂכַר ״וּכְתַבְתָּם״ יִרְבּוּ יְמֵיכֶם, וְהוּא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לב:) כָּל הַזָּהִיר בְּמִצְוַת מְזוּזָה מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו.