וַיִּכְתֹּ֨ב עַֽל־הַלֻּחֹ֜ת כַּמִּכְתָּ֣ב הָרִאשׁ֗וֹן אֵ֚ת עֲשֶׂ֣רֶת הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר֩ יְהֹוָ֨ה אֲלֵיכֶ֥ם בָּהָ֛ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵ֖שׁ בְּי֣וֹם הַקָּהָ֑ל וַיִּתְּנֵ֥ם יְהֹוָ֖ה אֵלָֽי׃

ויכתב על הלחת כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר ה׳ אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל, ויתנם ה׳ אלי. חזקוני מבאר ש״ויתנם ה׳ אלי״ היה ביום שלישי בשבת בעשרה בתשרי. הפסוק מתאר שה׳ כתב על הלוחות השניים את עשרת הדברים כמו על הראשונים, ונתנם למשה. אונקלוס מתרגם ״וכתב על לוחיא ככתבא קדמאה ית עשרא פתגמיא״. הפסוק מדגיש את זהות התוכן בין הלוחות: אותם עשרת הדברות שנאמרו במעמד הר סיני נכתבו שוב על הלוחות השניים. הזכרת ״יום הקהל״ מקשרת את הלוחות למעמד הגדול של מתן תורה. הפסוק מבליט את השלמת התיקון: הלוחות השניים, ובהם עשרת הדברות, ניתנים למשה, ובכך מתחדשת הברית בין ה׳ לישראל. יש כאן חתימה של תהליך הכפרה על חטא העגל וחזרת התורה לישראל.